"אנשים מחופשים לרוחות מסתובבים על הבמה בסדינים לבנים. אחדים יורדים אלינו, לאולם, ומסתובבים ביננו. ופתאום, כשאת לא מוכנה, נוגעים בך מאחור. צווחה! ושוב שקט ודממה...אט - אט החלו היושבים באולם להיכנס לטראנס...אנשים נעשו היסטריים, התחילו לבכות, לקורע בגדים...גם אני בכיתי. נסחפתי כולי, בלי טיפה של ביקורת עצמית. נטמעתי לחלוטין בתוך העיסה האנושית הזו של בני אדם מייבבים, מייללים ומתנועעים בלי כל שליטה. היתה בי הרגשה, שרק בדרך זו אוכל להתקרב לקודש, להתעלות, להגיע לעולמות עליונים." עדות זו של אישה צעירה, שחזתה מבשרה את חוויית ה"סמינר לחזרה בתשובה", היא רק אחד מהסיפורים הרבים המובאים בספר זה שדים מגיחים מאפלה - סיפורי התחרדות לצופיה ודן מלר. השניים, חברי עמותת ע.ל.ה., המקיימת קו מצוקה למשפחות שיקיריהן "חזרו בתשובה", מביאים עשרים וחמישה סיפורי חיים של נשים ובעלים, בנות ובנים, הורים, אחיות ואחים, סבים וסבתות, שחוו שבר אישי ומשפחתי קשה, מזעזע, לעיתים מרושע, נוכח התחרדותו של בן משפחה.