חיים אלוזורוב (1899-1833), מנהיג והוגה דעות ציוני-סוציאליסטי, נולד ברוסיה והתחנך בגרמניה. הוא היה אחד ממנהיגי מפא"י, ולאחר עלייתו ארצה, ב- 1920, נבחר לעמוד בראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, וכנושא תפקיד זה נחשב לשר-החוץ של המדינה-בדרך. במהרה עלתה קרנו, ומאמריו ונואמיו הרבים שימשו נר לרגליה של המשנה הסוציאליסטית שחייבה את הקמתה של מדינה יהודית. הוא התנגד בתוקף לתורתו הרביזיוניסטית של ז'בוטינסקי ותנועתו. בהיותו בן 34 נרצח כשטייל עם רעייתו, סימה, על חוף ימה של תל-אביב. הרצח שימש נקודת-מיפנה בתולדותיה של הציונות בת-ימינו, חידד את הקיטוב בעמדותיהם המנוגדות בלאו הכי של שמאל וימין בארץ-ישראל ובפזורה היהודית ויצר קרע אידיאולוגי שכמוהו לא היה מאז זיעזעה פרשת דרייפוס את החיים הפוליטיים בצרפת ומחוצה לה. לאחר מותו נעשה ארלוזורוב לסמל של תנועת-העבודה הציונית. הוא היה אינטלקטואל מבריק הוגה-דעות מקורי. ספריו רבים עוסקים בנושאים מגוונים, כגון המחשבה הסוציאליסטית והאנרכיסטית, היסטורית כלכלית, חקר החברה היהודית, תורת המימון וניתוחים חברתיים. כתביו ורעיונותיו שימשו מצע למאבק האחרון למען הקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, וברבות הימים הוכח, כי ארלוזורוב אכן מילא תפקיד של חוזה משכמו ומעלה.