הקדמה


הלומד תורה על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.


אבות ד, ה


'עיוני תרבות: התחדשות החיים היהודיים במשנתו של אליעזר שביד' הוא פרי עבודתם של כשלושים הוגים וחוקרים. הם מבטאים עמדות שונות, עולמות רוח מגוונים, מבטים דיסציפלינריים רחבים וייחודיים. ביסוד הגותם ומחקרם עומדים נסיונות חיים שונים, בישראל ובתפוצות. משותפת לכולם העמידה נוכח מפעל האדירים הרוחני – מחקרי, הגותי, פרשני – של מורה ועמית, יוצר ומורה דרך. הם מבקשים לבחון בעין ביקורתית היבטים שונים של מפעל זה, להעריך את תוקף גדולתו ולשאול על הרלוונטיות שלו ועל תרומתו האפשרית לקיום היהודי והאנושי בדורנו. הם שבים ושואלים את שאלות היסוד שהציב שביד; הם שואלים את שאלותיהם בעקבות ואל מול שאלותיו; הם מציעים את תשובותיהם ואת תהיותיהם. הם מצטרפים בספר זה לבית המדרש הדן בסוגיות חיים וערך, אמונה ואחריות, המציעים ניתוח פקוח עיניים ותקווה איתנה.


ראשיתו של ספר זה בסמינר שקיימנו בקיץ 2017, במסגרת הקונגרס הבינלאומי ה־17 למדעי יהדות, בירושלים. במשך שלושה ימים דנו בפועלו ההגותי והמחקרי של שביד. פתחנו תהליך של לימוד וחשיבה סביב משנתו, במטרה להעמיק ולהעשיר את השיח הציבורי על מצבם של העם היהודי, מדינת ישראל והאנושות בזמננו. הספר הנוכחי מבקש להרחיב, להעמיק ולדייק את השיח שפתחנו בו אז, ולתרום נדבך נוסף להגות, למחקר ולחיים היהודים והישראליים בכלל.


הספר בנוי משבעה מדורים, המשרטטים יחדיו ממדים מרכזיים של השיחה החיה שתלמידים ועמיתים, מבקרים ומתבוננים מבקשים לקיים עם יצירתו של אליעזר שביד. הוא מסתיים ברשימה כוללת של פרסומיו.


א. פרקי אליעזר


במדור זה קיבצנו שלוש התבטאויות יסודיות של אליעזר שביד, מראשית דרכו האינטלקטואלית ומהשנים האחרונות. יש שהוא משיח בהם לפי תומו, יש שהוא מבטא רפלקסיה מדוקדקת. בכולם מתבטאים היבטים מרכזיים בגישתו אל האמנות ואל התרבות היהודית והישראלית של זמנו, אל הספרות כמקום של שיח פילוסופי ואל היחס ליהדות העבר בספרות ההווה, כמו גם אל האקדמיה ותפקידיה החברתיים־תרבותיים בכלל ואל היחס בין עיסוקה בתרבות היהודית לדיונה בתרבות הכללית. מאמרי מדור זה מצטרפים אל מבחר ספריו המוקדמים הרואים אור בימים אלה במהדורה שנייה בהוצאת "כרמל", בלוויית מבואות עדכניים.


ב. חברים מקשיבים


במדור זה קיבצנו תגובות של שלושה מתלמידיו־עמיתיו של בעל היובל. חלקן בדו־שיח ישיר עמו, וחלק בהרהורים שלאחר זמן. כלולות בו התמודדות עם הגות התפילה של מורה ובעל שיח, חליפת מכתבים על פירוש הערך 'תורה לשמה' ועדות אישית על מקום הגותו של שביד בהתמודדות עם המתח בין קודש וחול בעולם היהודי של ימינו.


ג. מכל מלמדיי


המדור בוחן את מקורות יניקתו המודעת והמוצהרת של שביד. מאמריו בוחנים את השפעתו השורשית, המעמיקה והמתפתחת של חיים נחמן ביאליק על שביד, מנעוריו ממש; את יחסו של שביד למעיין היצירה שמצא במשנתו של מורו ורבו אהרן דוד גורדון; את ההשפעה המכרעת של ברל כצנלסון על עיצוב דרכו מתנועת הנוער ועד לגיבוש דרכו היהודית והסוציאליסטית; ואת מערך היחסים – שעיקרו הקבלה שבדיעבד – בין משנתו של שביד למשנת מרדכי קפלן בפרט ולפרגמטיזם הפילוסופי־דתי בכלל.


ד. תרבות ואמונה במבחני הזמן


במדור זה קיבצנו מאמרים הדנים באבן יסוד מרכזית במשנתו של שביד ובדרכו הציבורית. מאמרו הראשון מתמקד בסוגיית החילון וההומניזם ביחסם לדתיות. שני מאמריו הבאים מגששים לקראת התמודדות פילוסופית ודתית עם השואה במעגלים יהודיים וכלל אנושיים, פילוסופיים ותיאולוגיים. המאמר הרביעי בוחן בעין ביקורתית את תפיסת 'היהדות כתרבות'. שני המאמרים הבאים מניחים תשתית איתנה לדיון בשאלות האמונה והדת, הצדקת האל וההיסטוריה; המאמר החותם מדור זה יוחד לשאלת הוראת הדרך, בבחינת 'מאין ולאן'.


ה. מקרא, מדרש ותפילה


הגות יהודית היא מאז ומעולם הגות מפרשת, המבררת לעצמה פעם אחר פעם את יחסה למקורות היהדות. סוגיה זו מלווה את יצירתו של שביד בכל שלבי התפתחותה ובכל סוגותיה. המאמר הפותח מדור זה והמאמר החותם אותו מתמודדים עם פרשנותם הפילוסופית־דתית של התפילה ושל הסידור. הם מצטרפים לתגובה להגות התפילה הכלולה במדור השני ומציבים סוגיה זו בהקשרה הכולל של הגותו. בתווך ניצבים דיונים בשתי סוגות יסוד של התרבות היהודית: החג כמדרש יוצר המעניק משמעות מתחדשת מכוח חווייתו בכל דור; וקריאת המקרא ופרשנותו, המוארת באור משנתו של בובר.


ו. העידן שאחרי


מאמרי מדור זה בוחנים את מפעלו של שביד, בעיקר בעשורים האחרונים, מנקודת הראות של המציאות החברתית וההיסטורית בת זמננו, בישראל ובעמים. המדור נפתח בדיון בהתפתחות יצירתו של שביד בבחינת 'יאנוס' בעל המבט המחדש ובעל המבט המשמר. הוא ממשיך בעיון ביחסו הביקורתי הנוקב של שביד לפוסט־מודרניזם. המשכו במבט על דרכו של שביד בעשורים אלה בין 'נבואה' ל'הלכה'. המדור נחתם במאמר המציע ביקורת לפרשנות הציונות של שביד מבית מדרשו של ליאו שטראוס ובמאמר המציב אותו כנביא עידן הפוסט־חילוניות.


ז. פנים אל פנים


ראשית המסע של ספר זה הוא בהתבטאויותיו האישיות של אליעזר שביד. חתימתו בעדות ובהרהור של עורכי הספר בדבר משמעות המפגש האישי, הרעיוני, האמוני והאינטלקטואלי שלהם עם מי שבחרו לעשותו מורם ורבם; עם מי שנתן בהם את אמונו ועשאם עמיתים ושותפים; עם מי שהם מבקשים להנכיח בזאת את משנתו, את קריאתו ואת תרומתו לחברה בישראל, לעם היהודי ולחברה האנושית.


מדורים אלה אינם מסיימים שיחה אלא פותחים אותה, אינם מסכמים אלא מתבוננים בעין בוחנת במעיין חי ונובע הממשיך ומפכה מים חיים. סימן לדבר, שמאמרי ספר זה נכתבו בטרם ראתה אור בספרייה זו האוטוביוגרפיה המקפת של אליעזר שביד 'הגשמת יהדות וציונות במדינת ישראל'. תובנותיו של שביד שופכות אור חדש על הרבה מהנאמר במאמרי 'עיוני תרבות'. אור זה ישמש בוודאי נקודת מוצא להמשך השיחה הפורייה בינו לבין קוראיו, מפרשיו, מבקריו ותלמידיו. בכל מאמרי ספר זה מתבטא עמוד התווך של משנתו ויצירתו של אליעזר שביד, במלאת לו תשעים שנים: השזירה המעמיקה של אמת ואמונה, חכמה ומחויבות, ביקורת ונאמנות, תלמוד ומעשה. הם מוגשים לקוראיהם בתקווה ובאמונה שיהיה בהם כדי להפרות את הדיון ביצירתו, בבחינת "גדול תלמוד המביא לידי מעשה".


הספר נחתם ברשימת פרסומיו של שביד, נכון לרגע צאתו לאור של הספר. רשימה זו מעדכנת, מרחיבה, ומגיהה את רשימת הפרסומים שראתה אור בשנת 2005 בספר היובל 'דרך הרוח'.


בסיומם של דברי הקדמה אלה, חובה נעימה לנו להודות לרבות ולרבים שנענו לקריאה ואפשרו את צאתם לאור של כרכי 'עיוני תרבות'. תודה שלוחה למחברות ולמחברים של מאמרי הספר שניגשו ביראת קודש ובאורך רוח למלאכה, לעורכי סדרת "פרשנות ותרבות" וסדרת המשנה שלה "פָּנִים", ובייחוד לאבי שגיא, ידיד נאמן ושותף לדרך שעודד, המריץ וסייע בכל שלב ושלב. הספר רואה אור בהוצאת כרמל, בית טבעי וחם לתרבות הישראלית, למאבק על איכותה של החברה בישראל ולאמונה ברוח היוצרת. אנו יודעים מה רב החוב שאנו חבים לישראל כרמל ולצוות עובדיו המסור והאיכותי. נזכיר במיוחד את מעין אל־און פדר שליוותה במסירות ובקפידה את כל שלבי העבודה ואת חזי ועקנין שדייקנותו, עינו הבוחנת והנבונה ומסירותו הרבה תרמו תרומה גדולה לאיכותו של הספר. את העטיפה עיצבה ביד אמן יעל בר-דיין, בהתבסס על צילומיה המרהיבים של ליאל פדר. לשונם של מאמרי 'עיוני תרבות' טבועה בחותמו המבורך וברוחב דעתו של משה שפרבר. אחדים ממאמריו נכתבו בלשון האנגלית ותורגמו ביד בוטחת בידי הרבה אפרת רותם. יבואו כולן וכולם על הברכה.


יהוידע עמיר, היברו יוניון קולג', ירושלים


יוסי טרנר, מכון שכטר למדעי היהדות, ירושלים