פתח התקופה החדשה במחשבה הפילוסופית האירופית עומדת דמותו של עמנואל קאנט. בשלושה`ביקורות` הגדולות שלו שידד את מערכות החשיבה האנושית והורה לאדם דרך ראייה חדשה בעצמו ובעולמו. גם שיטות פילוסופיה שקמו אחריו ונתכוונו לחלוק עליו, מתורתו הן ניזונות ועל יסודה הן בונות. שלוש ה`ביקורות` של קאנט היו, מאז פרסומן ועד היום, ליסוד מוסד לכל מחשבה פילוסופית בעולם התרבות המערבית. `ביקורת כוח השיפוט`, שתרגומה ניתן בזה לפני הקורא העברי, היא האחרונה בשורת ה`ביקורות` של קאנט ומיוחדת מהן באופייה ובמקום שהיא תופסת ביניהן. החתך שחתך קאנט את ההוויה הטבעית והאנושית לאורכה ולעומקה בשתי הביקורות הראשונות, `ביקורת התבונה הטהורה`, ו`ביקורת התבונה המעשית` - חתך של שניות: תבונה ותחושה, חירות ואונס - בביקורת השלישית, `ביקורת כוח השיפוט`, נעשה ניסיון לאחותו ולהשיב לאדם משלוות האחדות, אחדותו של העולם ואחדותו של האדם עם עולמו. היפה והנשגב, עיקר הסיבה המכני ועיקר התכלית, טבע ואלוהות הם העניינים הנידונים ב`ביקורת` זו, והדיון מקרין לכל רשויות היחסים שבין אדם לעולמו. פרק חיים של שמחה יתרה, אמר גתה, העניקה לו הקריאה בביקורת זו, `ביקורת כוח השיפוט`. המתרגמים, ש``ה ברגמן ונ` רוטנשטרייך, הקדימו לספר מבוא ממצה, שישמש לקורא מורה דרך נאמן למשנתו הפילוסופית של קאנט ולהשפעתה על דורות ההוגים שלאחריו.