בתולדות אמונתו של עם ישראל ובמהלך הבנתו את עצמו קיים תהליך מתמיד של השגבת העבר, של הפיכתו ממכלול של עובדות ונתונים לנורמה מחייבת שיש לה תוקף נצחי בחייו ובאמונתו של העם. אולם בד בבד עם ההתקדשות הגוברת של העבר מתחיל להתהוות פער, שגם הוא גדל והולך, פער שבין מציאות החיים על היבטיה השונים ובין המציאות המשתקפת מן היצירה המקראית. ספר דברי הימים הוא, לדעת ד"ר שרה יפת מן האוניברסיטה העברית, מאמץ אדיר לגשר על פני הפער הזה. על - ידי עיצוב - מחדש של תולדות ישראל בתקופתו המכוננת נוצקת משמעות חדשה בשני המרכזים של חיי ישראל: העבר חוזר ונעשה מובן ומשמעותי יותר, וגם יסודות החיים של ההווה מקבלים לגיטימאציה מחודשת. ספר דברי הימים הוא ניסיון רב - חששות לקיים את מלוא המשמעות של חיי ההווה בלי לנתק את הקשר עם מקורות העבר, ויותר מזה: מתוך חיזוק ההיצמדות לעבר וקיום הרציפות בתולדות ישראל ובאמונתו.