“קרל מאיוולד, בן 46 נהג ותיק ומכונאי מנוסה, חבר ועד העובדים נקרא אל ההנהלה של תאגיד המשאיות "מסמן" כדי לקבל שי כספי עבור המצאת מיכון המשפר את היעילות בעבודה. במהלך המתנתו לפגישה הוא מגלה באקראי שהשיחות בין חבריו ברחבי המפעל מוקלטות על ידי ההנהלה בסגנון "האח הגדול".... מכאן מתחיל מחול שדים סביב הצעד הלא חוקי בעליל הזה. מאיוולד, כחושף עוולה עומד בפני פיטורים, ועד העובדים התגייס למענו. האם יצליחו הללו בסיועם של יתר העובדים במאבקם? ומהו מאבק זה? האם רק על השבת מאיוולד לעבודה או גם למען הענשת האחראים למעשה הציתות?
זה הנושא המרכזי בסיפור של פון דר גרין. הוא היטיב לתאר את מאבק הכוחות והמוחות בין הצדדים: את המשחק המורכב של ועד העובדים, הפוליטיקאים ואף התקשורת. גם הדינמיקה בין העובדים נבחנת כאן. זכויות העובדים בארץ הולדתו של קרל מרקס, מעוגנות בחוק, גם התנאים הסוציאליים והזכות לשבות. אבל כפי שמסתבר הדבר אינו פשוט כלל ועיקר במציאות החיים של אנשי מעמד הפועלים. ההתפתחויות הדרמטיות גוררות למעגל גורמים שונים ולהם אג'נדה משלהם: מראשי האיגודים המקצועיים, הפוליטיקאים השונים מכל המפלגות וכלה באמצעי התקשורת (הרי גם אלה נמצאים בבעלות מעסיקים מקושרים) ואקטיביסטים למיניהם....
הסיפור מתרחש בעיר דורטמונד, עיר תעשייתית במערב גרמניה. העלילה מתרחשת מהרבעון השלישי של 1971 ועד מחצית 1972. הסוציאל-דמוקרטים אוחזים בשלטון הפדרלי, בהנהגת הקנצלר וילי ברנדט.
כחלק מסיפור העלילה לעיל הקורא מתוודע לחיי היומיום של מקצת הנפשות הפועלות. קרל מאיוולד, רעייתו אנג'ליקה המעשית ובתם קארין הצעירה האידיאליסטית. כל אחת מהן מעורבת בדרכה במאבקו של קרל, וכל אחת חושפת היבט במרקם החיים בשכונה. המשפחה מתגוררת בשכונת אווינג בדורטמונד, שכונה מעורבת, שכביש חוצה אותה. בצד המכונה "הצד הירוק", הפונה ליער, בוילות מפוארות, גרים אנשי הצווארון הלבן ומי שהפרוטה מצויה בכיסו ואילו במה שמכונה "הצד השחור", זה הפונה לכביש המהיר, גרים בשכירות, בדירות זולות, בני מעמד הפועלים. אנשי הצד הירוק מצביעים לליברלים ואילו הפועלים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בתווך, בתנאים לא תנאים, מתגוררים פועלים זרים מאיטליה ומאוחר יותר נכנסים מהגרים מתורכיה. התפתחויות אלה יוצרות מתחים.
בית המרזח השכונתי משקף את הלכי הרוח בשכונה. כך, כשאחד מהפועלים האיטלקים נחשד ברציחתה של בתו של קבלן גרמני, בעלי המקום מודיע כי הוא אוסר על כניסת "זוללי שפגטי" (בגרמנית הצירוף SP מבוטא כאות שין בעברית). פון דר גרין מתאר את מערכת היחסים בין דיירי הרחוב משני צדדיו. לזכותו של הסופר, אין כאן אידיאליזציה של בני מעמד אחד והשחרתם של האחרים. בנוסף לזה הסופר מתאר את תנאי החיים של הפועלים האיטלקים אלה שחרב הגירוש מונחת על צווארם, אך החזרה לעוני ולרעב של סיציליה אינה באה בחשבון עבורם.
פון דר גרין הוסיף עוד שלוש דמויות המוגדרות כנכים, כורים לשעבר, החולים במחלת ריאות כרונית (סיליקוזיס – צורנת – בגלל שאיפת אבקת צורן במהלך הכריה). אלה גילו את גופת הילדה בתחילת הסיפור ונוכחותם מהווה תזכורת מטרידה לאורח החיים הלא בריא של הפועלים ולמה שמחכה לרבים מהם הגרים בעיר התעשייתית האפורה.
ואכן פון דר גרין תיאר תמונה מדכדכת של מאבק הפרנסה של בני מעמד הפועלים. כן, מדובר בגרמניה המפותחת, שעובדי מאוגדים ונהנים מהטבות שכר ותנאים סוציאליים, לא בעובדות אומללות במפעלי היזע והדמעות בבנגלדש ובאינדונזיה. בסופו של דבר העובדים הגרמנים נאלצים לעבוד שעות ארוכות ובאמצעות שעות נוספות רבות להגיע לרמת חיים פחות או יותר סבירה וחסכון צנוע מאד. למאמץ זה יש מחיר בריאותי הנובע מהעבודה וכך בגיל 46 הגיבור מוצא את עצמו עם משכורת מקוצצת מצב משפחתו מחריף כאשר חרב הפיטורין מתהפכת מעל לראשו.
הסיפור העלה אצלי מחשבות נוגות לגבי מעמדם של אנשי שהצווארון הכחול. המצב הזה הזכיר לי את דבריו של גרהם גרין, לצערי אינני זוכר את שם הספר, על הרצוי לדיקטטור ביחס למצבם של בני עמו: יש לאפשר להם לדאוג לפרנסה מינימלית אם רק יעבדו קשה מבוקר עד ערב. מחד, אין להרשות להם חלילה זמן פנוי מעבודה משום שאז עלולים הם לחשוב מחשבות לא רצויות על מצבם העגום. מאידך, אין להגיע למצב שלא תהיה להם תקווה לפרנס את משפחותיהם, גם אם יעבדו ללא הפוגה, משום שאנשים נואשים הם מסוכנים. זה כמובן לא המצב בגרמניה הדמוקרטית והנאורה, עם חוקים סוציאליים מתקדמים, הגנת עובדים, הטבות למיניהן וכו', אבל בסופו של דבר גם אחרי עשרות שנים של עבודה, הגיבור לא הצליח להבטיח את עתידו ועתיד משפחתו. זכות השביתה אכן קיימת לעובדים, אך בפועל מימושה כרוך בהפסד כספי למשתתפים שכן דמי שביתה לא יגיעו לגובהה של משכורת, ומי יוכל להרשות לעצמו את הלוקסוס הזה. הגיבור מסמל את מה שהוא באמת עבור מערכת הכלכלית: תשומת יצור מתכלה. הוא משלם בבריאותו על האילוץ לעבוד שעות רבות כדי להתפרנס ובגיל 46 הוא כבר מרגיש כשבר כלי מבחינה בריאותית. בהנחה שהקפיטליזם הטהור אינו הפתרון, וגם המערכת המושתת על עקרונות סוציאל- דמוקרטיים נאורים אינה נותנת מענה הולם, האם הפתרון הוא קומוניזם? האם העברת הבעלות על המפעל לידי ועד העובדים היא התשובה? לא על פי סיפור זה, שהרי הבעלים החדשים יאלצו לנהוג באותו אופן כקודמיהם כדי שהמפעל ימשיך להיות רווחי....ובצד השני, מי שנולד עשיר ישאר עשיר: מרטין, בנו של איש עסקים והארוס של קארין, יחליק בבוא העת לתפקיד הבעלים והנאות החיים ותפנוקיהם מובטחים לו.
פון דר גרין (1926-2005) גדל במשפחה ענייה מרודה. חלק מנעוריו גדל אצל סבו. הוא לא היה חבר בתנועות נוער נאציות אבל התנדב לשירות בצנחנים (אוגוסט 1943) ונשלח לחזית המערבית כמפעיל רדיו. שנה לאחר מכן נפל בשבי בעלות הברית, הגיע ללואיזיאנה, שם עבד כעובד חקלאי וכחוטב עצים. עם חזרתו לגרמניה עבד בין היתר במכרות והתוודע לאורח החיים של מעמד הפועלים מקרוב. ספרו זה "סופה מקומית" עורר גל של ביקורת חריפה מצידם של אנשי האיגודים המקצועיים....
השורה התחתונה: סיפור מרתק על חיי מעמד הפועלים בעיירה תעשייתית. הדמויות מגוונות ואמינות ובהחלט לא סטריאוטיפיות. העלילה המרכזית כמו גם עלילות המשנה מעניינות ומשתלבות היטב. לזכותו של הסופר יאמר, כי נמנע מלהאכיל את קוראיו בכפית אודות המסקנות.”
