הכבשה שכבה על גבה במרכז השדה, רגליה מונפות באוויר. כשהרכבת הבין-עירונית נעצרה בחריקה פתאומית, התפשט ריח הבלמים החריף בחלל קרונות המחלקה הראשונה; אחד הנוסעים התעטש.
ממושבו הפינתי, סילבסטר וייקס יכול היה לראות את שורת הקרונות הארוכה מתעקלת סביב שולי השדה הירוק שבמרכזו היתה מוטלת החיה ההפוכה, וכשהרכבת עצרה סופית, גם לשמוע את החריקות והגניחות של המתכת המתקוממת. סביבו נשמעו קולות שואלים, "למה אנחנו עוצרים?" קולות שקיוו לא להחמיץ רכבות המשך; הביעו אי אמון בחברת הרכבות הבריטית והשוו אותה בבוז לשירותי הרכבות הטובים ללא הכר של צרפת, גרמניה, שוויץ ואיטליה. ואז נשמעה טריקת דלת פתאומית ובשדה הראייה שלו הופיעה דמות רצה.
סילבסטר הסיר מאפו במשיכה את משקפי הקריאה והושיט יד למשקפי הביפוקל. הדמות לבשה מכנסיים אבל היתה נשית. היא הגיעה לכבשה, רכנה מעליה, אחזה בפרוות הצמר שלה, משכה אותה והעמידה אותה על טלפיים לא יציבים.
"מה קורה כאן?" נוסע שעבר בקרון גהר מעל סילבסטר בקרבה יתרה כדי להציץ החוצה מבעד לחלון. הוא הדיף ריח של סיגריות ואלכוהול. סילבסטר נרתע לאחור במושבו. "חכה שנייה," אמר האיש, כאילו סילבסטר ענה לו. "בוא נמקד את המשקפת הישנה. הייתי עכשיו בטיול צפרות בסיציליה," הוא הודיע לסילבסטר. "אני מה שנקרא צפר. אהה!" הוא כיוון את המשקפת. "הנה זה. עכשיו אני רואה. כבשה שכבה על הגב. רוצה לראות?"
לא תודה." סילבסטר נרתע ונצמד למושבו.
"ראיתי את זה כשעצרנו," אמר האיש, משעין את מרפקיו על השולחן ודוחף את עכוזו אל המעבר. "בחורה יפה!" הוא אמר בהערכה. "רוצה לראות?" הוא הציע שוב את המשקפת.
סילבסטר אמר, "לא."
"מעניין למה היא היתה על הגב?"
"לפעמים הן נתקעות," הפטיר סילבסטר בקוצר רוח.
"באמת?"
"ומתות."
"כל הדם זורם להן לראש? בגלל זה?"
"זה קרון ללא עישון," אמר סילבסטר.
"אני יודע," אמר הצפר. "אני בקרון השני, ליד המזנון. אה!" הוא קרא. "הנה הכרטיסן! אתה חושב שיהיו צעקות ובלגן? היא תקבל קנס? הוא אסיאתי, בטח שמת לב כשהוא לקח את הכרטיסים. הם אוהבים להיצמד לכללים החבר'ה האלה, לעבוד לפי הספר. אוהבים סמכות, אוהו! הוא צועק והיא צועקת בחזרה. בטח היא מי שעצר את הרכבת. נראית קצת מטורללת. אתה חושב שהיא משוגעת?"
סילבסטר לא ענה.
"יהיו צרות," אמר האיש. "היא תקבל דוח. עולה הון לעצור רכבת. אוהו! היא עזבה את הכבשה. הכבשה מסתלקת משם ועכשיו הכרטיסן מחזיר את הבחורה לרכבת. בטוח שאתה לא רוצה לראות?"
"לך מכאן," אמר סילבסטר.
"בסדר, בסדר," אמר האיש. "תירגע." הוא הזדקף והניח למשקפת להיחבט על בטנו.
הדלתות המחברות בין הקרונות השמיעו אוושה שורקנית כשעבר ביניהן.
סילבסטר יישר את רגליו שקודם קיפל תחתיו ברתיעה מהאיש, והסתכל בצער על משקפי הביפוקל שנשברו בכף ידו.
אבל הטיפוס המציק חזר. "נראה אם אני אצליח להחליף איתה מילה," הוא אמר. "רוצה לבוא? אולי יש שם סיפור. היא במחלקה השנייה. מה אתה אומר?"
"אוי, תעזוב אותה בשקט," אמר סילבסטר והצטער על דבריו בעודו אומר אותם.
"היא חברה שלך או משהו? היא לא עזבה את הכבשה בשקט, נכון? היא לא בדיוק התחשבה בשאר הנוסעים. לחלק מאיתנו יש עניינים לסדר. תעזוב אותה בשקט, תראו מי שמדבר!"
סילבסטר תפס שהאיש קצת שתוי. הוא עצם את עיניו וקיווה לשמוע את אוושת הדלתות. "נחתכת ביד," אמר האיש, מסרב להרפות. "שברת את המשקפיים. איך הצלחת לעשות את זה?" כשסילבסטר לא ענה הוא התרחק משם והדלתות נסגרו סוף סוף.
הרכבת התחילה לנוע, וכשצברה מהירות, סילבסטר הכניס את המשקפיים לכיסו ומחה את הדם מהחתך בכף ידו. הזעם העלה על פניו אגלי זיעה צורבים. הוא רצה כוסית משקה אבל פחד לפגוש במזנון את הטיפוס שבלבל לו את המוח. הוא לא ראה את הבחורה בבירור, אבל נותר בו זיכרון של פנים לבנים, עיניים שחורות, פה מרובע צועק על הכרטיסן, ושיער חום שהרוח פרעה. היא נראתה כמו יצור פגיע יותר מהכבשה שהצילה. היא נראתה במצוקה ונואשת.
האם הכרטיסן התנהג אליה בגסות? כשביקש את הכרטיסים הוא נראה אדם שקט ומנומס; היה לו טורבן יפה שקפליו עטפו את ראשו כמו קונכייה אקזוטית. לא, סביר להניח שהכרטיסן היה מנומס, הקפיד על הכללים; הוא לא אחד שיאיים. אבל הצפר המצחין הזה היה סיפור אחר. אולי הוא עיתונאי? המילים "אולי יש כאן סיפור" נשמעו מאיימות. אם הוא עיתונאי הוא בוודאי עובד באחד הצהובונים. האם הכרטיסן יגן על הבחורה? אולי היא תמצא מחסה בשירותים? תנעל את עצמה בפנים? סילבסטר ראה בעיני רוחו את הבחורה משתופפת בחלל הדחוס, ובוודאי גם מסריח, לאורך כל המשך הנסיעה. האם עליו ללכת בעקבות הצפר ולמנוע ממנו להציק לה? למנוע ממנו לתבוע ממנה את הסיפור מבלי להקשיב לאף מילה שאולי היא תגיד תוך שהוא מפברק סיפור משלו? "דרמת בלמי החירום ברכבת הבין-עירונית". "רועה מזנקת להצלת כבשה", או גרוע מכך, "חשיפה: דרמה של צלעות כבש". סילבסטר הזועם קם על רגליו, אבל מיד שב והתיישב; אם ירוץ להציל אותה זה רק יחמיר את מצב.
כשהרכבת נעצרה ברידינג הוא סרק במבטו את המוני הנוסעים. האם היא תרד? אם היא לא ירדה מהרכבת, חשב סילבסטר בשעה שהרכבת המשיכה בדרכה, והוא היה כמעט בטוח שהיא לא ירדה, הצעד הנבון מבחינתה יהיה לקחת את התיק שלה ולהתקדם לקדמת הרכבת כדי שכשיגיעו לתחנת פדינגטון יהיה לה יתרון בתור למוניות או לרכבת התחתית. הוא החליט בינו לבין לעצמו, אם היא תעבור כאן והטיפוס הזה בעקבותיה, אני אחסום לו את הדרך כדי שהיא תוכל להימלט.
הבחורה לא הופיעה.
וממילא, הרהר סילבסטר כשהרכבת נכנסה לתחנת פדינגטון, איך אני חושב לזהות אותה? הרסתי את המשקפיים, לא ראיתי אותה בבירור; רק הרושם הכללי היה ברור. הוא קם ממקומו, הוריד את התיק שלו ממדף המטען והצטרף לתור ליד דלת הקרון.
כשראה את הבחורה מפלסת את דרכה בתוך ההמון הנחפז, הוא נזכר בגרטה גארבו בסרט "נינוצ'קה" בשחור לבן שראה לפני זמן רב. היא לבשה מעיל שחור ארוך שהגיע עד הקרסוליים וחבשה כובע שחור גדול משוך מעל אפה. הוא לא היה בטוח שזו הבחורה הנכונה עד שראה מזווית עיניו את הצפר אורב לה בהמון, חומק בין האנשים כמו שחקן רוגבי כדי להגיע אליה ולהתעמת איתה. כשהמעיל השחור התחכך בו וחלף על פניו, סילבסטר פסע בעקבותיה והצפר נרתע לאחור, התנגש בעגלה שנערמו עליה שקי דואר ונפל על גבו, ובינתיים הבחורה נעלמה.
סילבסטר העמיד פנים שאינו מבחין במצוקתו של הצפר, וטייל לאטו לעבר התור למוניות. לא הכשלתי את האיש, חשב סילבסטר, אבל אם היה בכך צורך לא הייתי מהסס.
© כל הזכויות שמורות לעברית הוצאה לאור
