“על חולשות אנושיות
ספרו של יאיר לפיד, הגיבורים שלי, ארבע הרצאות תנכ"יות, מבוסס על הרצאותיו, לפני שהפך לפוליטיקאי. כעת חלקם של נאומיו נשמעים כתוכחות נבואיות.
הבחירה של לפיד, בגיבוריו מעניינת, הוא בחר באברהם, יעקב, משה ושאול. ארבע דמויות, עגולות, מלאות בסתירות. אני מניח שהבחירה נובעת, מהבנתו, שבכל אדם קיימות, חולשות וחוזקות אנושיות. תכונות היוצרות בקרב בני אדם ומנהיגים קונפליקטים, שלעתים הם בלתי פתירים. עצם ההכרה של לפיד, ושלנו בהן, מעניקה לנו הבנה מפויסת יותר על החיים.
כשאנחנו מדברים על אברהם, גיבורו הראשון של לפיד, אנו בדרך כלל, מדברים על המרד שלו בהוריו, או באלילים, כאשר יצא לארץ חדשה ועל הבריתות שלו עם אלוהים, כמו עקדת יצחק. לפיד, רוצה לספר לנו, על פחדיו, על האיש שאחז בקרנות המזבח וחשש שיפול. לספר לנו על אברהם, האדם, על חייו הארוכים לשרה, על האישה האחרת קטורה, שהתחתן איתה מיד לאחר מות שרה. לפיד חושב, שדווקא הסיפורים הקטנים, מתארים לנו בצורה נכונה, מיהו אברהם האדם.
על יעקב, מספר לפיד, בדרכו הייחודית, באמצעות השאלה שהוא מעלה, מה המשמעות בלהיות, בנו של יצחק, מי שחווה את טראומת העקדה, שגרמה לו כל חייו להיות מפוחד?
מה הייתה השפעת אימו הדומיננטית רבקה, על יעקב? על העובדה ששני הוריו, היו הכל כך שונים, אומר לפיד, ממש לא פלא שהם לא הסתדרו, ואפילו כמעט ולא דיברו ביניהם. עמדותיהם השונות גרמו ליצחק, להעדיף את עשיו, ולעומתו יעקב, היה הילד של אימא שדחפה אותו קדימה, אפילו אם לצורך כך, היה צריך לעשות מניפולציות על אבא יצחק-כמו לגנוב את הבכורה מעשיו.
מה היה המאבק של יעקב עם המלאך, שואל לפיד, ואף נותן לכך פרשנות מקורית המבוססת על ניסיונו באומניות לחימה. קרבות בין יריבים, מעולם לא מסתיימים בתיקו, תמיד ישנה הכרעה. לכן לפיד, טוען כי מדובר במטפורה לקרב בנפשו של יעקב, בקונפליקט העצמי שלו. מה מלמדים הקרבות הנפשיים נטולי ההכרעה? שאלה נפלאה שמהדהדת את הקורא לחשוב שהתיקון שלנו, לא נמצא בחוץ, אנחנו קודם כל חייבים לעשות אותו בתוכנו.
את השיח על משה, פותח לפיד בציטוט מתוך שיר של אבידן, על משה, או נכון יותר על ייאושו והבדידות הגדולה שלו, שכל חייו הלך, ולבסוף לא היה לו לאן ללכת. אני הרגשתי שבהתייחסות למשה, די לתאר את הפתיחה הנפלאה של לפיד.
הדמות האחרונה, היא של שאול, האיש שכלל לא רצה להיות מלך, הוא פשוט חיפש אתונות. אך הוא לא מצא מלוכה. לפיד, טוען שהמלוכה נכפתה עליו על ידי שמואל, שרצה אדם שיודע להילחם היטב, אך מצד שני, הוא היה חסר ביטחון בכדי שיהיה תלוי בשמואל, שאומנם נביא, אך לא פחות מכך, פוליטיקאי ציני.
מכיוון ששמואל, התנגד למלוכה, אך אלוהים ציווה עליו למנות מלך, הוא נקט בגישה ששמעון פרס היה נוקט, הוא מינה את האיש הכי לא מתאים-שאול. ניכר בלפיד, שבפוליטיקה הוא מבין היטב.
הסיפור של שאול, הטיל בי עצב גדול. כעת הבנתי שזהו סיפור על המהפכה השלטונית של אז, מעבר משלטון השופטים אל שלטון המלכים. שינוי היוצר קונפליקט מובנה בין מדינה לדת, בין אנשים, כמו שמואל, שהיה בעל אגו נפוח, ונטר טינה, לעצם האיש-שאול, ובכך פגע וערער את עצם העניין-טובת הממלכה. לפיד, אמר זאת ב- 2008, ולא ידע עד כמה דבריו יהיו אקטואליים כעת. זאת אחת מהסיבות שכדאי לקרוא את הספר, הכתוב היטב, ברגישות ובאהבת בני אדם והמקרא.”
![עטיפת הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczEvMTA3MDYuanBnIiwiZWRpdHMiOnsicmVzaXplIjp7IndpZHRoIjozODQsImZpdCI6Imluc2lkZSIsIndpdGhvdXRFbmxhcmdlbWVudCI6dHJ1ZX0sInRvRm9ybWF0IjoiYXZpZiIsImF2aWYiOnsicXVhbGl0eSI6NjB9fX0=)
