האגדה על עשרת השבטים, שגלו בגלות אשור והם חיים וקיימים אי-שם מעבר לנהר הפלאי סמבטיון, מהרהרת במסורת היהודית מאז תקופת התלמוד. הלל הלקין, סופר ועיתונאי, נשבה בילדותו גם הוא בקסם אגדה זו. לכן, אף כי לא האמין שנשאר זכר לאותם שבטים שנעלמו לפני 2,700 שנה, הוא התלווה בשנת 1998 למסע באסיה עם הרב אליהו אביחיל, איש ירושלים וצייד נלהב של "השבטים האבודים". הם שמו פעמיהם לסין, לתאילנד ולצפון-מזרח הודו כדי להתחקות על עקבותיהם של עמים, שלגרסתו של אביחיל הם צאצאי בני ישראל מתקופת התנ"ך. בעיני הלקין מסע זה היה סהרורי ומשעשע כאחד, עד שבמהלכו הגיעו אל עם קטן על גבול הודו-בורמה, שבעצמו ניצת בשלהבת האמונה שהוא שריד לשבט מנשה. הלקין, עדיין ספקן, התרשם שלפניו תעלומה בלתי מפוענחת, חזר לשם פעמיים כדי לחקור אותה הלאה, ואט אט השתכנע שלעם נידח זה אכן יש קשר עתיק עם ישראל.
על גדת הסמבטיון הוא ספר מעניין להפליא על דרכו המפותלת של הלקין למסקנה זו. ביד אמן הוא אורג את הרגע התנ"כי וההיסטורי אל תוך הסיפור המרתק, המצחיק והשנון של הרפתקאותיו במחזות אקזוטיים, ומשלב בתוכו את הדמויות הצבעוניות, שובות הלב שפגש - אנשים שהם בעת ובעונה אחת זרים ומוכרים, רחוקים וקרובים. רמז אל רמז, כבסיפור בלשי, הלקין מקבץ את העדויות לכך שאכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה, נמצאה שארית הפליטה של שבט מקראי אבוד.