סיפור יצירת פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש מסופר בספר זה בהקשר הכפול של תולדות הפילוסופיה המערבית ותולדות העם היהודי בין עמי תרבות המערב, מתקופת ההשכלה ועד שיא משבר ההומניזם במלחמת העולם השנייה ובשואה.
זוהי התקופה שבה התעוררו מחדש, ואחר-כך קרסו, המרכזים הגדולים של העם היהודי באירופה וקמו שני מרכזים חדשים בארץ-ישראל ובארצות הברית.
סיפור התרקמות הרעיונות שבאו להנחות את התמודדות העם היהודי עם אתגריו הקיומיים והרוחניים בתחומי המוסר החברה, הפוליטיקה, התרבות והדת, אלה שנבעו מתוך המעורבות בתרבות המערב, מסופר דרך התמודדות גדולי הפילוסופיה היהודים המצטיינים במקוריות ובהשפעה, על רקע סיפורי חייהם המשקפים את סיפור תולדות עמם ובהקשר הרחב של יצירות הפילוסופיה המערבית,שהתמודדה בזמנם עם אותם אתגרים והתייחסה מבחינתה לעם היהודי, לתרבותו ולדתו.
באופן זה מתועדת פילוסופיית הדת היהודית, מן הפרספקטיווה של בן זמננו, כאחד הזרמים הבולטים בפילוסופיה המערבית המודרנית, על הדומה והשונה, המקביל והמתנגש, בינו לבין הזרמים האחרים שמהם הושפע ועליהם השפיע.
התעוד נעשה במתודולוגיה פילוסופית-סיפורית.
היא חותרת להציג את הרציפויות במחשבה המתמודדת בתוך רצף של התארעות היסטורית ולהפרות על –ידי כך את היצירה הנמשכת מול אתגרים חדשים בזמננו.