אין כמעט אשה בעולם שהמילה "אוננות" אינה מעוררת בה תגובה רגשית.
רובנו מתקשות לדבר על הנושא, וחלקנו, לפעמים, אפילו לא מצליחות להגות את המילה.
גם אם אנחנו מספרות לחברות שלנו הכול, חולקות איתן את השמחה והעצב, את התסכולים והפחדים והתקוות – את האוננות שלנו אנחנו כמעט תמיד שומרות לעצמנו. בסוד. כאילו שהיא לא חלק מגופנו, מנפשנו, מחיי הרגש שלנו, מהתשוקות שלנו.
גילי פליסקין החלה לחקור אוננות של נשים במסגרת עבודת הגמר לתואר שני בחוד ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, והמשיכה את הפרויקט גם לאחר סיום לימודיה. במשך חמש שנים ראיינה עשרות נשים, בנות 22-92, שהסכימו לחלוק איתה בגילוי לב את חוויות האוננות שלהן.
הנשים בספר מדברות על אוננות. לא תמיד בקלות, אבל בכנות מפתיעה. הן מציירות עולם עשיר, עדין ומורכב. הן מספרות על הפעם הראשונה שבה אוננו, על הרגשות שהתעוררו ומתעוררים בהן בזמן המעשה, על הפחד להיתפס, על מקומה של האוננות בחייהן, על הקשר שלה למערכות יחסים זוגיות ועל הפנטזיות שלהן.
מתוך הדיבור על אוננות מתברר כי הנושא הטעון כל כך משמש פתח לשיחת נשים- מרתקת, מסעירה, לעיתים קרובות גם מצחיקה ולפעמים מרגשת עד דמעות – על כל מה שקשור בחיינו כנשים, החל בקשרי המשפחה והחברות שלנו, דרך דימוי גוף, ביטחון עצמי, טראומות, העדפות מיניות ותפיסת המציאות שלנו וכלה במקומנו כנשים בבית, בחברה, בעולם.
הווידויים הנחשפים בספר (ובהם וידוייה של המחברת עצמה) מפתיעים ומטלטלים ומעניקים לכל קוראת הזדמנות נדירה לערות מסע אל עצמה שמתוכו היא יכולה לשאוב הנאה וגם כוח, וחווית קריאה משחררת, מרגיעה ומעצימה.
"דברים שרציתי לגעת" הוא ספר על אוננות, ועל כל מה שנשים יכולות לאחל לעצמן לדבר ולשמוע מנשים אחרות. ספר חלוצי נועז וסוחף שאין ספרייה של אשה השלמה בלעדיו.