מירטוס הוא ילד קטן: הוא נולד ישן, וכעת, בשנתו השמינית, עוד טרם התעורר. מדוע מסרב מירטוס לכל קשר עם העולם שאליו בא, זאת לא נדע לעולם. הוא ישן בחיוך, כף ידו על לחיו, כמגונן על עצמו מנשיקות. סביבו ולידו, בחברה קרתנית סגורה בשנות הארבעים של המאה העשרים, אנשים שאינם חושדים כלל שהם נשאיו של הרוע, ובטוחים שהם מבשריו של הטוב, מניעים את עלילת הרומן בתום לב מצמרר. אשמים מתוך אובדן מלא של כושר השיפוט, ובהומור מחשכים ארסי (שלא בפניהם), הם מצבעים (או סובלים) מעשי זוועה המגיעים לשיאים מלודרמטיים: הם ידחקו את הסביבה החברתית לסקנדל ולסקילה. ואז יקיץ מירטוס. לילה. הוא ישלח אש וילך. לאן?