אבי נבט במראה ושותק, מנגב דמעה שהצטברה בקצה מסגרת שחרה. נופלת לא נופלת. אדים מכסים אותו כובשים דמותו רואה אותי נשבר לרסיסים, מים זולגים מטה לדם רגלי מטבעים אותי בשתיקתם תוק... תוק... מי שם? בני מביט בי מהערפל בשקיפותי הסדוקה אבא צא. אני חיב להכנס.