ערב חג המולד בסנטרל פארק עומד הרוצח טמפל ברוקס גולט מעל קורבנו החדש, ורוחץ את ידיו המגואלות בדם בשלג. גאה במיומנותו החדשה, הוא מרים את דלת הפלדה הכבדה של פתח-חירום ונעלם במנהרות המצחינות של מערכת הרכבת התחתית של ניו יורק.
בריצ'מונד מגיעה הקריאה לד"ר קיי סקארפטאה, ראש משרד הבוחן הרפואי הראשי של מדינת וירג'יניה ויועצת האף-בי-איי: גולט, הפסיכופת הסדיסטי שהצליח להתחמק במשך שנים, היכה שנית. עבור סקארפטה, זהו הסיוט הגרוע ביותר.
היא מגיעה לפארק ומזהה את מעשה-ידיו המובהק של גולט. אבל איש אינו מזהה את הקורבן - אישה מגולחת ראש, שגופה הערום שעון אל המזרקה הקפואה. אין להבין מדוע היא התפשטה בקור האיום ללא מאבק והלכה יחפה בשלג אל מותה.
בזמן שסקארפטה בודקת את הראיות המעבדתיות, וביניהן טביעות-נעל מיוחדות במינן ותיקוני שיניים נדירים מזהב, גולט רוצח שוב. אבל הטרף שהוא שחור לו בסופו של דבר היא סקארפטה עצמה.
במהלך המירדף המפחיד ביותר בחייה של סקארפטה, היא חשה בנוכחותו המרושעת והמחשמלת של אויבה. כאשר היא מתקרבת אליו, הוא שב ונעלם בחשיכה, ומצפה לפגישתם האחרונה...
זוהי סקארפטה במיטבה - נחושה ופגיעה כאחת, מבריקה וכפייתית.