"... אני, שמי כך וכך. ושם אבי כך וכך. ושם אמי כזה הוא וכזה. אני, יום אחד נולדתי. יום אחד אמות. אין צורך להטריח עצמי עליכם, כי מלבד פרטים זעירים, שהחליפו יוצרות, אין בינינו הבדל. חיי כחייכם. ובכל זאת, אני צועד בדרכם של מכובדים ממני ומפשפש בקרביו של עברי, למצוא בו אחיזה מציאותית לדיבוק הכתיבה האוחז בי. קורבן משפחה אני מחפש, כמנהג סופרים, להניחו בפניכם ולומר: הנה אבי, הנה סבי, הנה דודו של דודי, שהוא סופר או משורר. ממנו ינקתי את שינקתי. אך במקום, אני מתגלגל ונופל ומתדרדר מורד הזמן, ואיני מוצא. אבי סוחר הוא, וסבי עגלון היה, ואביו מלמד של תורה. לפניהם באו חנוונים וחייטים ומוכרי יין ומוכרי עץ ועובדי מדינה ומלווים - כמובן - בריבית. אין בי שום ייחוד או סימן, עליו ניתן לומר: הוא הסיבה, הוא הגורם, הוא האשם. אני, אצלי הכתיבה ראשיתה גמגום, המשכה שתיקה ארוכה וסופה צעקה. וכבר אני כופה עליכם אחד מסיפורי. וגם אם אינו שייך, גם אם אינו תורם להבנת מניעי, הרי תמים הוא ויפה הוא וכדאי לשמעו..."