המזון כמשל - הקדמה אגדית: יום אחד התחשק לפיה הטובה לבדוק מה עלה בגורל אחדים מבני חסותה. לאחר ביקור קצר בארמון של סינדרלה (עדיין חטובה; כרגע בדיאטת חלבונים...) קפצה לצריף של פינוקיו הנגר. פינוקיו, בעל בעמיו, שמח מאד לראות את הפיה, ולא רק מטעמי נוסטלגיה. שכן פינוקיו עלה קצת במשקלו מאז פגישתם האחרונה, ומה מאד קיווה שמטה הקסמים יפעל להצרת מתניו, כשם שפעל בשעתו לקיצור אפו. צריך לציין שפינוקיו, למרות שטיפח בליבו תקווה נואשת למפגש מחודש עם הפיה, לא שקט על שמריו כל אותן שנים, ובין תפיחה לתפיחה נסה דיאטות שונות. אך לשווא! שכן, גם פינוקיו נמנה עם אותם 98% מאוכלוסיית המרזים, המעלים בחזרה את עודף המשקל שהורידו, ובדרך כלל - בריבית דריבית. על קערת ספגטי עם רוטב עגבניות ("פעם אחרונה" נדר פינוקיו. "ממחר - רק סלטים!"), לאור נרות החג, שהאירו את פניה הסגלגלים של הפיה, שאלה זו את השאלה השגרתית "ומה, פינוקיו, משאלתך הפעם?" "לרזות" ענה פינוקיו ללא היסוס, ומיד... נתכרכמו פניה של הפיה, והיא רגזה מאד. "אתה שוכח, נדמה לי, שאני פיה טובה, אז איך אתה מעז לבקש ממני משהו שיפעל לרעתך?" (ועכשיו אתם מבינים למה פיות טובות הן כמעט הפריט היחידי שטרם שווק כעזר דיאטטי). פינוקיו נעלב ונדהם. הפיה, שלא נתן לה לבה להשאיר את בן חסותה במצב קשה כזה, לחשה על אוזנו שתי מילות קסם: "מודעות - ובחירה".