המאה הששית לא היתה עידן שלו לקיסרות הביזנטית. על כל גבולותיה של הקיסרות צבאו חילות הפולשים – ההונים, הוונדאלים, הגותים, הסאראצינים, המאורים והפרסים – ואיימו להכחידה. ואולם, בעת ההיא קם לקיסרות מצביא שהפיל חיתתו על כל אויביה: בליזריוס – פרש, קשת, איש חרב ומפקד צבא שעוז רוחו ותושייתו הכו בתדהמה את הכל.
בליזריוס הנהיג את חילות הקיסרות לכל אשר שלחו הקיסר יוסטיניאנוס: לגבול המזרחי שעל הפרת, לקרת חדשת שמעבר לים התיכון ולרומא עצמה. בה בעת, בארמון הקיסרות אשר בקונסטנטינופול, הצלחת המצביא מעוררת עליו את קנאתו של הקיסר ושל אשתו תיאודורה, שמרגלים לה בכל פינה. השנים טומנים לבליזריוס פחים ומבקשים להכשיל אותו, את בליזריוס אציל הנפש, הנאמן ואהוב העם, אף ששניהם יודעים שרק הוא תקוותה היחידה של הקיסרות בשעתה הקשה.
"יצירה גדולה שיש בה אחדות, אמינות ומעל הכל – תיאור מאופק ונאמן של המאורעות הדרמתיים... הרוזן בליזריוס נכתב כאילו היה סיפור חיים ובה בעת שזור ביד אמן בתולדות אותם הימים בתיאור מפוכח ומזהיר..."
הניו-יורק טיימס