“ספר מלא שמחת ואהבת החיים באשר הם. הפיל האפריקאי הוא כיום בעל החיים היבשתי הגדול בעולם, יכול להגיע למשקל של עד 6-7 טון ולגובה של 4 מטרים.
הוא צורך כ-200 ליטר מים ביום ויכול לשתות כ-11 ליטר בלגימה אחת.הוא ניזון מכ-100-150 קילוגרם של מזון צמחי ליום.
איאן דוגלאס המילטון הוא חוקר זואולוג ובשנת 1965 הוזמן לבצע מחקר על הפילים של אגם מאנייארה הנמצא בטנזניה, קרוב לגבול עם קניה.מחקרו התמקד באקולוגיה ומערכת יחסי הגומלין שבין הפילים לסביבתם. הוא שהה במשך 3 שנים באגם מאנייארה ואז הצטרפה אליו אוריה שהפכה לאישתו וגם היא כותבת בספר זה.
הספר מחולק לשלשה חלקים. החלק הראשון והשלישי נכתבו על ידי איאן והחלק השני על ידי אוריה. חשוב לציין שזה לא ספר אקדמי אלא ספר הבא להציג את עולמם של הפילים וסביבתם בשפה שווה לכל נפש. פילים תמיד עניינו אותי והספר הזה ענה לי על שאלות רבות. הפילים חיים בקבוצות המורכבות מנקבות וגורים בכל שלבי התפתחותם, כשאת הקבוצה מובילה הנקבה הגדולה והוותיקה ביותר. הזכרים חיים בנפרד בדרך כלל לא בקבוצות והם נפגשים עם הלהקה לצורך זיווג בלבד.
לכל פיל אופי משלו ממש כמו לבני אדם, יש כאלו ידידותיים ואחרים מאוד תוקפניים, לבני מינם הם לרוב מאוד אדיבים ומתחשבים. המחבר תייג ונתן שמות לכל הפילים שחקר וידע בדיוק מאיזה פילים להתרחק ולהישמר ולמי הוא יכול להתקרב. היתה רק פילה אחת שהייתה ממש ידידותית עד שהיה אפשר להגיע אליה לטווח מגע וליטוף, כל השאר היו חיות בר שיש להיזהר מהן. חלקם תמיד תקפו כשראו בני אדם, חלקם היו בורחים וחלקם אדישים.
החיים בבוש האפריקני כפי שנכתבו על ידי איאן ואוריה מרתקים. הם ממש חיו בשטח בביקתה עם כמה חדרים וזכו להכיר אריות, קרנפים, תאואים ושלל בעלי חיים.
אני לא יודע מה המצב היום עם שטחי הפארקים בטנזניה ובקניה, אך בספר איאן מצביע על התפשטות האוכלוסיה האנושית שגוזלת עוד ועוד שטחים של הפילים ובכך מגדילה את החיכוך בין האדם לפילים, מה שגורם להרג של פילים כיוון שהללו חודרים לשטחי הגידולים ואוכלים מהיבול שהאדם מגדל.
ספר מעניין עם מידע רב על פילים ועל החיים בבוש האפריקאי.”
