בסתיו 1938, בתגובה מיידית ונסערת על אימי ליל הבדולח, החליטה התזמורת הפילהרמונית לסלק מהרפרטואר שלה את הפתיחה ל"מייסטרזינגר מנירנברג". כך החל החרם הארצישראלי על יצירותיו של ריכארד ואגנר.
למרות שהלך לעולמו חמישים שנה לפני עליית היטלר לשלטון, נתקבע ואגנר בתודעתם של רבים בישראל כיוצר שהיה מקור השראה וביטוי לאידיאולוגיה הגזענית הנאצית. ומנגד, שוחרי יצירותיו בישראל קבלו על דימויו הדמוני של המוסיקאי הגאון, בעל החזון הייחודי הנוקב והסגנון המושלם.
מעבר לפולמוס זה, דרשו פוליטיקאים ומגזרים רחבים בציבור הישראלי לכלכל את אש החרם כלפיד בטקסי הנצחת השואה. בוויכוח על יצירות ואגנר נכתבו שפע דיווחים, מכתבים למערכת ומאמרים פובליציסטיים, בצד תכתובת ענפה של אזרחים מן השורה עם הנהלת התזמורת הפילהרמונית הישראלית. לא אחת נדון הנושא בהרחבה גם בכנסת.
טבעת המיתוסים , ספרה המאלף ורב התובענות של נעמה שפי, מראה כי אל נהר פולמוס ואגנר זרמו ברבות הימים גם יובלים של אירועים פוליטיים וחברתיים אחרים, שהתנקזו אל אשדות הוויכוח הסוער, ובאמצעותם חושפת המחברת דפוס התנהגות קולקטיבי של החברה הישראלית בצומת העדין המחבר בין תרבות וזהות לאומית, פוליטיקה וחברה.
ד"ר נעמה שפי עורכת את הרבעון להיסטוריה זמנים, הרואה אור בבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם הוצאת זמורה-ביתן. ספרה גרמנית בעברית: תרגומים מגרמנית ביישוב העברי 1948-1882 ראה אור בשנת 1998.