בטריקת טלפון אחת מודיעה אם לבתה על ניתוק הקשר ביניהן: "אם ככה, אני לא רוצה יותר לדבר איתך לעולם." מה יכול להביא אם למעשה קיצוני כל-כך? כיצד ייתכן שהיא בוחרת מרצונה לוותר על בתה ולהפנות לה עורף? יופי לי, יופי לי, משמיע את קולה של הבת הנטושה, במונולוג מרתק ורב עוצמה. לאורכו של הרומן פונה הבת בדיבור ישיר אל אמה, אף שהיא יודעת שלא תשיב לה.
הרומן חושף בנשימה עצורה, ובמבט נוקב, שיודע לזהות גם רגעים של יופי, אמונה ותקווה, עולות את השקרים והסודות בחייה של משפחה ישראלית, בעלת חזות מושלמת ורבת קסם: גבר מצליח שמרבה לצאת בשליחויות לארצות אחרות, אשה יוצרת שאמונה על טיפוח ביתה, אנשים שנוהגים להתכנס, לערוך סעודות חגיגיות, לשיר בצוותא, אבל בתייהם מסתתרים צללים וזעקות שבר.
בטון לירי עדין, אבל גם מלא באירוניה, בודק יופי יופי מהו הגבול בין חולשה לרוע ושואל על מה אפשר לסלוח. הסיפור נע בין עבר להווה, שנשזרין זה בזה בתחכום, כמשחק גומלין בין ילדות לבגרות . הרומן משרטט עולם נפשי והתנהגות האופיינים לקורבנות ועוקב אחרי מאמציה של הבת להתשחרר מהדפוסים ההרסניים שהוטבעו בה. האם תצליח הבת להתחזק, לבנות לעצמה חיים אחרים, לדעת אהבה?
