“הספר "המלחמה השביעית", פרי עטם של עמוס הראל, הפרשן הצבאי של עיתון "הארץ", ואבי יששכרוף, הפרשן לענייני ערבים של "הארץ", הינו ספר רחב יריעה המתאר באופן סדור, בהיר וקולח, את מהלך האירועים שהוביל לאינתיפאדת אל-אקצה, כמו גם את מהלך הלחימה. תוך הקפדה על מתן תמונה רחבה "מלמעלה" מחד והתעמקות בפרטים הקטנים מנגד, דוגמת המבצעים השונים שביצע צה"ל בשטחים והקונפלקטים השונים שפילגו את הציבור הפלסטיני. בין היתר סוקר הספר את המגעים המדיניים, את הפיגועים הנוראים בחודש מרץ 2002 ואת מבצע "חומת מגן". הספר מומלץ בחום לקריאה לאלו העוסקים בצבא וביטחון כמקצוע, או כתחום מחקר, כו גם העוסקים ביחסים בין לאומיים וחברה ומדינה, ובעיקר לכל המתעניין והרוצה להעמיק חקר.

דוגמה לקטע מן הספר: "את המערכה הזו, מהצד הצבאי, ניהלו שניים: אלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי ומפקד כוחות צה"ל בגדה, תא"ל גדי אייזנקוט – שניהם יוצאי חטיבת גולני, בוגרי שנות הלחימה הארוכות בלבנון, שצברו ניסיון רב-חשיבות כששירתו (תחילה אייזנקוט ואחריו קפלינסקי) בתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. לאחר שנתיים של מהומה, כמעט בלתי נמנעת בשל היקף הטרור, התאמצו השניים להכניס סדר בפעילות הצבאית בגדה. גדודים שובצו לגזרות על-פי תכנון מוקדם ולרוב זכו להפסקה הנדרשת לצורך רענון ואימונים; השב"כ הסכים להעביר מידע מודיעיני חיוני גם לדרגי השטח – וייעל בכך מאוד את המאמץ לסכל פיגועים. ההתנקשויות פחתו למינימום, בשל היכולת להגיע לכל מקום בגדה לצורך מעצר מבוקשים; פעולת צבאיות בשיטה של 'תגובה ציונית הולמת' – כניסת כוחות גדולים לעיר שממנה שוגר מתאבד, בלא מודיעין נקודתי – הופסקו לחלוטין. צה"ל פעל לנוכח איומים מקומיים בולטים ורק על סמך מודיעין שאיפשר יעילות מבצעית. הפגנות הכוח העיוור והדורסני, שרווחו בשלביו הראשונים של העימות, נעלמו מהתמונה בגדה. המאמץ ההתקפי שולב במדיניות מתונה ומפוכחת יותר כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. הפגיעה ברשתות איפשרה נטילת סיכונים וצה"ל פתח לתנועה פלסטינית חלק גדול מהכבישים, שהיו סגורים בפני התושבים במשך כשלוש שנים. כמו כן, ירד מספרן של התקריות שבהן נפגעו אזרחים חפים מפשע. עדיין, מהפלסטינים נגבה מחיר יקר: בנפגעים (חמושים ולצידם לא מעט אזרחים) ובשורת סנקציות מכבידות על חיי היומיום שלהם, שהיו חמורות בהרבה מכל מה שהכירו לפני העימות. הגדר, בתוואי הפולשני שלה ובהפקעת האדמות שהיתה כרוכה בבנייתה, היתה רק אחת מהן. הטרור, קבע ראש אמ"ן האלוף אהרן זאבי, ירד – לראשונה במהלך העימות, פרט להפוגת ה'הודנה' – לרמה 'כמעט נסבלת'." (מתוך "המלחמה השביעית", מאת עמוס הראל ואבי ישככרוף, ידיעות ספרים, 2004, עמודים 326-327)”

“ספר מחקרי/תעודי מעניין על "המלחמה השביעית" של מדינת ישראל. מלחמת ישראל בישות וברשות הפלסטינית. מלחמה שהחלה עם ההתפכחות מהתהליך המדיני ומאשליית אוסלו, בימי ממשלת ברק בסביבות שנת 2000. שכללה פיגועי התאבדות (ואחרים) קטלניים, עם 1,000 ויותר חללים ישראלים (רובם אזרחים שנפלו בפיגועי טרור) ומעל ל- 2,500 חללים פלסטינים.
מלחמה ששיאה במרץ 2002 עם מעל ל- 100 חללים ישראלים בחודש אחד. ושבעקבותיו יצא צהל למבצע "חומת מגן" לכיבוש ערי הגדה וריסוק מנגנוני הרשות בערים.
הספר מתאר את המהלכים המדיניים, יוזמות ושיחות שלום, מצד שני הצדדים ומצד הקהילה הבינלאומית. מפרט ארועי טרור ופיגועים פלסטיניים, תגובות ופעולות יזומות של ישראל, מעשי ראשי הממשלה ברק ושרון, ומנגד מעשי ערפת והפלסטינים.
מסמך מרתק ומקיף שלא חושש לגעת גם בכשלים ובטעויות, לדעת המחברים, שעשו שני הצדדים.
חשוב לכל ישראלי שרוצה לדעת ולהבין לזכור ולה]נים איפה ועם מי אנחנו חיים, מי הם שכנינו ולאן הגענו פחות מ- 10 שנים לאחר פרוץ שלום אוסלו בין ישראל לפלסטינים.”

“הספר "המלחמה השביעית", פרי עטם של עמוס הראל, הפרשן הצבאי של עיתון "הארץ", ואבי יששכרוף, הפרשן לענייני ערבים של "הארץ", הינו ספר רחב יריעה המתאר באופן סדור, בהיר וקולח, את מהלך האירועים שהוביל לאינתיפאדת אל-אקצה, כמו גם את מהלך הלחימה. תוך הקפדה על מתן תמונה רחבה "מלמעלה" מחד והתעמקות בפרטים הקטנים מנגד, דוגמת המבצעים השונים שביצע צה"ל בשטחים והקונפלקטים השונים שפילגו את הציבור הפלסטיני. בין היתר סוקר הספר את המגעים המדיניים, את הפיגועים הנוראים בחודש מרץ 2002 ואת מבצע "חומת מגן". הספר מומלץ בחום לקריאה לאלו העוסקים בצבא וביטחון כמקצוע, או כתחום מחקר, כו גם העוסקים ביחסים בין לאומיים וחברה ומדינה, ובעיקר לכל המתעניין והרוצה להעמיק חקר.

דוגמה לקטע מן הספר: "את המערכה הזו, מהצד הצבאי, ניהלו שניים: אלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי ומפקד כוחות צה"ל בגדה, תא"ל גדי אייזנקוט – שניהם יוצאי חטיבת גולני, בוגרי שנות הלחימה הארוכות בלבנון, שצברו ניסיון רב-חשיבות כששירתו (תחילה אייזנקוט ואחריו קפלינסקי) בתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. לאחר שנתיים של מהומה, כמעט בלתי נמנעת בשל היקף הטרור, התאמצו השניים להכניס סדר בפעילות הצבאית בגדה. גדודים שובצו לגזרות על-פי תכנון מוקדם ולרוב זכו להפסקה הנדרשת לצורך רענון ואימונים; השב"כ הסכים להעביר מידע מודיעיני חיוני גם לדרגי השטח – וייעל בכך מאוד את המאמץ לסכל פיגועים. ההתנקשויות פחתו למינימום, בשל היכולת להגיע לכל מקום בגדה לצורך מעצר מבוקשים; פעולת צבאיות בשיטה של 'תגובה ציונית הולמת' – כניסת כוחות גדולים לעיר שממנה שוגר מתאבד, בלא מודיעין נקודתי – הופסקו לחלוטין. צה"ל פעל לנוכח איומים מקומיים בולטים ורק על סמך מודיעין שאיפשר יעילות מבצעית. הפגנות הכוח העיוור והדורסני, שרווחו בשלביו הראשונים של העימות, נעלמו מהתמונה בגדה. המאמץ ההתקפי שולב במדיניות מתונה ומפוכחת יותר כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. הפגיעה ברשתות איפשרה נטילת סיכונים וצה"ל פתח לתנועה פלסטינית חלק גדול מהכבישים, שהיו סגורים בפני התושבים במשך כשלוש שנים. כמו כן, ירד מספרן של התקריות שבהן נפגעו אזרחים חפים מפשע. עדיין, מהפלסטינים נגבה מחיר יקר: בנפגעים (חמושים ולצידם לא מעט אזרחים) ובשורת סנקציות מכבידות על חיי היומיום שלהם, שהיו חמורות בהרבה מכל מה שהכירו לפני העימות. הגדר, בתוואי הפולשני שלה ובהפקעת האדמות שהיתה כרוכה בבנייתה, היתה רק אחת מהן. הטרור, קבע ראש אמ"ן האלוף אהרן זאבי, ירד – לראשונה במהלך העימות, פרט להפוגת ה'הודנה' – לרמה 'כמעט נסבלת'." (מתוך "המלחמה השביעית", מאת עמוס הראל ואבי ישככרוף, ידיעות ספרים, 2004, עמודים 326-327)”

“הספר "המלחמה השביעית", פרי עטם של עמוס הראל, הפרשן הצבאי של עיתון "הארץ", ואבי יששכרוף, הפרשן לענייני ערבים של "הארץ", הינו ספר רחב יריעה המתאר באופן סדור, בהיר וקולח, את מהלך האירועים שהוביל לאינתיפאדת אל-אקצה, כמו גם את מהלך הלחימה. תוך הקפדה על מתן תמונה רחבה "מלמעלה" מחד והתעמקות בפרטים הקטנים מנגד, דוגמת המבצעים השונים שביצע צה"ל בשטחים והקונפלקטים השונים שפילגו את הציבור הפלסטיני. בין היתר סוקר הספר את המגעים המדיניים, את הפיגועים הנוראים בחודש מרץ 2002 ואת מבצע "חומת מגן". הספר מומלץ בחום לקריאה לאלו העוסקים בצבא וביטחון כמקצוע, או כתחום מחקר, כו גם העוסקים ביחסים בין לאומיים וחברה ומדינה, ובעיקר לכל המתעניין והרוצה להעמיק חקר.

דוגמה לקטע מן הספר: "את המערכה הזו, מהצד הצבאי, ניהלו שניים: אלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי ומפקד כוחות צה"ל בגדה, תא"ל גדי אייזנקוט – שניהם יוצאי חטיבת גולני, בוגרי שנות הלחימה הארוכות בלבנון, שצברו ניסיון רב-חשיבות כששירתו (תחילה אייזנקוט ואחריו קפלינסקי) בתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. לאחר שנתיים של מהומה, כמעט בלתי נמנעת בשל היקף הטרור, התאמצו השניים להכניס סדר בפעילות הצבאית בגדה. גדודים שובצו לגזרות על-פי תכנון מוקדם ולרוב זכו להפסקה הנדרשת לצורך רענון ואימונים; השב"כ הסכים להעביר מידע מודיעיני חיוני גם לדרגי השטח – וייעל בכך מאוד את המאמץ לסכל פיגועים. ההתנקשויות פחתו למינימום, בשל היכולת להגיע לכל מקום בגדה לצורך מעצר מבוקשים; פעולת צבאיות בשיטה של 'תגובה ציונית הולמת' – כניסת כוחות גדולים לעיר שממנה שוגר מתאבד, בלא מודיעין נקודתי – הופסקו לחלוטין. צה"ל פעל לנוכח איומים מקומיים בולטים ורק על סמך מודיעין שאיפשר יעילות מבצעית. הפגנות הכוח העיוור והדורסני, שרווחו בשלביו הראשונים של העימות, נעלמו מהתמונה בגדה. המאמץ ההתקפי שולב במדיניות מתונה ומפוכחת יותר כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. הפגיעה ברשתות איפשרה נטילת סיכונים וצה"ל פתח לתנועה פלסטינית חלק גדול מהכבישים, שהיו סגורים בפני התושבים במשך כשלוש שנים. כמו כן, ירד מספרן של התקריות שבהן נפגעו אזרחים חפים מפשע. עדיין, מהפלסטינים נגבה מחיר יקר: בנפגעים (חמושים ולצידם לא מעט אזרחים) ובשורת סנקציות מכבידות על חיי היומיום שלהם, שהיו חמורות בהרבה מכל מה שהכירו לפני העימות. הגדר, בתוואי הפולשני שלה ובהפקעת האדמות שהיתה כרוכה בבנייתה, היתה רק אחת מהן. הטרור, קבע ראש אמ"ן האלוף אהרן זאבי, ירד – לראשונה במהלך העימות, פרט להפוגת ה'הודנה' – לרמה 'כמעט נסבלת'." (מתוך "המלחמה השביעית", מאת עמוס הראל ואבי ישככרוף, ידיעות ספרים, 2004, עמודים 326-327)”