קובץ ספורים שהגיבורים בהם הם צעירים ישראליים המרגישים גולים בארצם ואינם מצליחים לממש את ההבטחה הטמונה בהם. תחושת ההחמצה היא המניע והמשבית עד שפגישה מקרית אחת, כמה מילים דולפות משיחה של אחרים, משנים את גורלם ומניפים דגל של תקווה וחסד.
בהומור ייחודי ומושחז מצליח עוזי וייל לתאר את 'תוגת הישראליות' אבל גם למצוא רגעים של מוצא ממנה ושביבי הבטחה לעתיד טוב יותר.