“ייתכנו ספוילרים, ואלה יתוחמו ב**, לידיעתכם!

חסרות לי מילים על מנת להביע את רגשותיי ברגע זה. אני המומה, אני נדהמת, אני מרגישה כאילו חיי זכו לתפנית מפתיעה וכעת מלאים בהבטחות ובמשמעות ונופך חדשים.
לכאורה סיפור פשוט - אך זוהי, גבירותיי ורבותיי, יצירת מופת פנומנלית, שלא תישכח בקלות. אליזבת' בנט היא בהחלט אחת מידידותיי הקרובות כעת ואני נאלמת (באופן חיובי, כמובן) לנוכח חייה הנפלאים והמרתקים ומשפחתה החביבה. אני חוששת שהתאהבתי. התאהבתי במשפחת בנט. במשפחת דארסי. במשפחת בינגלי. במשפחת ויקהאם. במשפחת גרדינר. במשפחת לוקאס. בכולם!
פמברלי, לונגבון, נת'רפילד, מריטון, למבטון, ראמסייג' והאנספורד (פרט, אולי, לרוזינגס) - הם כולם ביתי השני. אני חשה כחלק בלתי נפרד ממשפחת בנט. המונית, יש שיגידו, מרתקת, יש שיגידו. היו סמוכים ובטוחים שאני דבקה באלה האחרונים. לא, אני מובילה אותם. התאהבתי במשפחה הזו! שלוש בנות נשואות, והחיוך ממאן לעזוב את פניי! הייתי כה מרוצה, שבעת רצון, שמחה ונרגשת על הבשורות המלבבות ומשובבות הנפש; האדמתי כשדארסי שטח את דבר אהבתו, החוורתי כשלידיה ברחה, כעסתי על אישיותו הדוחה של ויקהאם לפרקים, עד שנתבררה התמונה כולה, חייכתי כל אימת ששמו של בינגלי עלה - ולא משנה באיזה הקשר ובאיזו שיחה - ותיארתי לעצמי את דמותה המקסימה של ג'יין לכששמה נהגה בפי מי מן הדמויות היקרות.*
ואליזבת... ובכן, זהו סיפור אחר לגמרי: לו הייתי מעלה על הכתב את סיפור חיי עד כה, היא הייתה ממלאה בגאון מספר פסקאות ממנו. פשוט, התחברתי ונקשרתי כל כך, בלב ובנפש, באהבה, לסיפור המתוק הזה, שכותרתו "גאווה ודעה קדומה", "רשמים ראשונים", כטוב בעיניכם. הכל קרה כהרף עין, כל כך מהר. אתמול שלפתי מן המדף רומן ידוע בעל כותרת מעניינת. לא היה לי מושג שבידי לא רק מילים ודפי נייר מודפסים באופן תעשייתי והמוני - אלא משפחה חדשה, סביבה חדשה, רגשות חדשים שלא ידעתי שאי פעם אחוש: אהבה, קנאה, צער עמוק - כאילו מדובר בסיפור אישי, ולא נפוץ כל כך. לעתים חשתי כי אושרי ושמחתי לא ידעו גבולות אך לא עמד לי כוחי לחדלם מעופף. הייתי מאושרת בתכלית בקריאתי, ליבי פעם ברגש ובחזקה, כאילו היה קדרה מהבילה רוחשת אהבה וכנות שרחשתי לסיפור המסוים הזה. לא יכולתי להפסיק לקרוא.
אני מודה: אני מתלהבת. ואני נחושה להסביר מדוע זה מוצדק. אני מרגישה, ברגע זה, כאילו נסגר מעגל בחיי, ונפתחה דלת חדשה.
זהו לא ספר סתמי שניתן לדלג עליו בקלות, או לסיים בזריזות ולהשיב למדף באדישות, כדי לא לחפשו ולעלעל בו שוב לעולם. זה סיפור שלם, הרפתקה שלמה - גם אם נינוחה להפליא ולא תמיד מעניינית במאת האחוזים, עולם חדש שנפתח ונסגר לקצב הדפים היקרים. מילים לא יכולות לתאר את ההרגשה שהספר הזה העלה בי. והרי כולנו יודעים עד כמה מילים הן חזקות, כולנו יודעים שיש ביכולתן לבנות ולהחריב ממלכות, ציוויליזציות ואנשים. עם זאת, יש משהו במילים אלה שקצרה ידו מלהסביר בדיוק כיצד אני חשה כעת. אני ברצינות חושבת שהספר שינה בי משהו והפיח בי רוח חיים מחודשת. והדבר היחיד שעשוי לפגום באשרי הוא העובדה, שאינני יודעת אם הרגשה אלוהית ושמימית זו ניתנת לשחזור, אינני יודעת אם אעמוד בעוד פרץ של תחושה מהממת זו, או אם יש מישהו, משהו, דבר כלשהו בעולמינו - שעשוי לגרום לי לחוש זאת שנית. אני חשה כאילו ניתנה לי מתנה נהדרת בדמות סיפור מקסים זה.
לפתע אני מרגישה כאילו רוחה של אליזבת שורה עליי, וממלאת אותי בחכמה, תבונה, גאווה, בגרות שאין שנייה לה, אהבה כנה, אנושיות ואושר - כאלה שמילים לא יכולות לצייר. אני שלמה.
הו, חיי זכו לתפנית אדירה!


לתשומת לב הקורא >> הערות
בעבר ניסיונותיי הנואשים לקרוא את הספר אחת ולתמיד העלו חרס בידי והחשבתי את הספר למשעמם, משמים ובהחלט לא הבנתי על מה כל המהומה - אך הפעם הייתי נחושה להתמיד ולקרוא. עד כה, עליי להודות כי הסיפור מסב לי הנאה רבה ונדמה לי כי כל אישה הגונה תמצא אליזבת' בנט את בת דמותה הספרותית, במידה זו או אחרת. מדובר בבריה מלבבת וחביבה ואני מקווה שהיא תמשיך לספק לי סיבות טובות שיאפשרו לי להמשיך ולחבבה כפי שאני מחבבת אותה כעת.
מדובר בתרגום קולח במיוחד, למותר לציין. עם זאת, הייתי מבכרת לקרוא את הספר בשפת המקור, שכן הדיאלוגים הרבים מעיקים עליי וידה של המתרגמת ניכרת בבירור - בניגוד לשאר הספרים המתורגמים שקראתי, בה התרגום לא הורגש בעליל וחשתי כאילו נכתב הספר בעברית. לסיכום, עד כה אני נהנית במיוחד, וכמעט שכאב לי להפסיק את הקריאה על מנת לנסח עדכון זה ולפרסמו.
אני פגועה מעט מן הביקורות השליליות על הספר, במידת מה, ברם אני מניחה שלעת עתה מדובר בספר נחמד מאד מאד. לעיתים הדוברים מגבבים מילים ומכנים זאת "נאום מרתק", ולפעמים הם משעממים ומשמימים במיוחד, אך זה, מבחינתי, רק מוכיח בפירוש את רמתה הגבוהה של החברה - גם הכפרית - באנגליה הטרום-מודרנית.
לו הייתי נדרשת לשחק דמות ספרותית אהובה בסרט, אני חושבת שהבחירה בין אליזבת בנט לג'יין אייר או סקרלט לא הייתה נערכת בנקל! ומכאן שאליזבת מטפסת לאיטה לראש סולם הדמויות האהובות עליי, תוך כדי קריאה, ואפילו בלי שהפסקתי להרהר בדבר. אין כל ספק שהיא נוחה מאד להערצה, אני שואבת מדמותה סיפוק רב.

מסתמן, כי הסיפור היפה מתחיל רק במחצית השנייה של הספר, בו הדמויות לא רק מפטפטות כפי שעשו מהלך עמודיו הראשונים של הנובלה, הן מתחילות לפעול, הן מתחילות לחיות ולפרוח ולחשוף את אופיין וייחודן. כעת נזדמן לי לסיים את הפרק השלושים ושלושה במספר, ואני נהנית במיוחד!
למרות ארכם הקצר של הפרקים, על מנת להימנע משעמום, או מחוסר-הבנה של הסיפור (מצבים בהם העינים ממשיכים לקרוא אך המוח לא קולט את מהות הדברים)- הייתי ממליצה, גם עבור הקורא המהיר או הקורא המנוסה, המלומד והנוטה לקלוט במהירות - לקרוא את הספר לאט, פרק פרק, ומובטח-הוא כי ייהנה מן הספר כפליים!”

“מחברת הספר- ג'ין אוסטן.

תחילה חשוב לציין שלספר נפלא זה יש שלושה שמות שונים:
גאוה ומשפט קדום, גאוה ואהבה, גאוה ודיעה קדומה. כל השמות כאמור מתייחסים לאותה יצירה אך רק השם "גאוה ודיעה קדומה" הוא תרגום נאמן של שם הספר במקור- Pride and Prejudice .

עלילת הספר מתרחשת באנגליה בתחילת המאה ה-19 ונושא המעמדות החברתיים משמש לה כרקע.במרכז הספר ניצבת משפחת בנט המונה חמש בנות: אליזבט,גי'ן, מרי, קיטי ולידיה.
אליזבט וגיין הן היחידות מקרב המשפחה המתוארות כאינטלגנטיות ובעלות שכל ישר.באליזבת מודשת השנינות ובג'ין מודגשת נטייתה ללמד זכות על כל אדם. מרת בנט ושאר האחיות מתוארות כטיפשות ובעלות התנהגות קולנית והמונית ורחוקות להיות מודעות לעצמן.מר בנט חש סלידה מהתנהגותן אך לא עושה דבר על מנת לשפר את המצב.

באחד הימים מתגלגלת למרת בנט שמועה על אדם בשם מר בינגלי ששכר את אחת האחוזות בסביבה למגורים זמניים.הגעתו של מר בינגלי מושכת את תשומת לבה היות ועושרו הרב הופך אותו לבעל פוטנציאלי לאחת מבנותיה. השמועה מתגלית כנכונה ומר בינגלי מגיע בלויית שתי אחיותיו וידידו הטוב הלא הוא מר דארסי.

המפגש בין משפחת בנט לחבורה החדשה מתרחש בנשף מחולות. ג'ין היפה והעדינה מושכת מיד את תשומת ליבו של מר בינגלי. הוא רוקד עימה כמעט כל הנשף ואילו מר דארסי נותר עומד על מקומו תוך שהוא מביט כמעט בסלידה על כל הנשף. כאשר בינגלי מנסה לשכנעו להזמין את אליזבת לרקוד הוא מביט לעברה ואומר בזלזול " היא נסבלת, אך לא נאה דייה לפתות אותי;ואין לי חשק כרגע לשים לב לעלמות שנדחו על ידי גברים אחרים." (תרגום מאנגלית של טלה בר).
אליזבת שומעת את הדברים אך לא נעלבת אם כי היא מסמנת אותו כאדם גאה וגס רוח. סצנה זו מהוה את תחילת קו העלילה הראשי בסיפור -מערכת היחסים בין אליזבת בנט למר דארסי. מערכת המורכבת מאי הבנות , דעות קדומות ומכשולי גאוה.
גם קשריה של ג'ין בנט עם מר בינגלי יודעים קשיים רבים בעיקר מחמת מעמדה החברתי הנמוך אליו היא משתייכת ומשפחתה שלא מפסיקה לעשות לה בושות.
אליזבת עתידה לתעב את מר דארסי רבות, ואילו הוא ירבה להילחם בעצמו ובגאוותו בטרם יגיע הסוף המיוחל והטוב לכל המעורבים בעלילה ( טוב, בעצם לכמעט לכל המעורבים שכן אחותו של בינגלי רצתה את מר דארסי לעצמה..).

הערה קטנה על דמותה של האם בסיפור- מרת בנט מוצגת גם בספר וגם בעיבודים קולנועיים כאישה טיפשה קולנית ומשוללת טקט באופן מביך- בקיצור דמות נלעגת לחלוטין. לדעתי נעשה לה עוול גדול. עם כל הלעג שהיא עסוקה בלהשיג לבנותיה בעלים מליונרים ( וכמובן לדבר על כך בקול רם במהלך אירועים חברתיים )היא עושה מעשה נכון ואחראי- להשיג לבנותיה יציבות וחיים טובים. באותה תקופה נשים לא יצאו לעבוד ומעמדן נבנה אך ורק בזכות השתייכות למשפחה עשירה או באמצעות נישואים למשפחה כזו. כמו כן, על פי החוק בבריטניה באותה תקופה ירושה הייתה עובדת אך ורק לבנים. המשמעות של הדבר שבנות היו נאלצות עם מות הוריהם לראות את רכוש משפחתן עובר לקרוב משפחה כלשהו בשעה שהן נותרות חסר כל. מרת בנט במהלך כל הסיפור חוששת שזה בדיוק מה שיקרה לבנותיה וזה המניע להתנהגותה.

למרות שחיי היום יום המתוארים בספר רחוקים מאורח החיים המודרני ניתן בעיני להזדהות בקלות עם הדמויות ועם הבעיות. אי אפשר שלא להבין למשל את התסכול שאליזבת חשה לנוכח טפשותה של אחותה לידיה ( טפשות שיוצרת בהמשך באלגן שלם) או להזדהות עם העובדה שאז בדיוק כמו היום אנו שופטים בני אדם לפי כספם ואזור מגורהם.
בסיפור הדמויות מתמודדות עם קשיים שיוצר להם אופיים ונאלצות להתמודד עם סוגיית ה"מה יגידו השכנים" והרי זה רלוונטי גם לימנו. בעיני ניתן בקלות להמיר את העלילה מהמאה ה-19 לישראל של שנת 2012 .

כפי שכתבתי בתחילת הביקורת הספר נפלא בעיני וקראתי אותו יותר מאשר פעם אחת בהנאה גדולה. היות והוא נכתב במאה ה-19 הדבר ניכר בסגנון כתיבתו והוא רחוק מלהיות "ספר טיסה" .
לשמחתי הספר זכה במהלך השנים לעיבודים לטלויזיה ובקולנוע.
ה-BBC עשו מיני סדרה מושקעת על הספר שזכתה בצדק לתשבוחות רבות. מי שגילם את מר דארסי היה השחקן קולין פירת' שלמרות עיבודים אחרים שנעשו הוא נחשב ל"מר דארסי" הכי אהוב.
בשנים האחרונות נעשה עיבוד לסרט בכיכובה של קיירה נייטלי ( אם כי לא ממש התעלפתי עליו ).
עיבוד נוסף וכייפי בעיני הוא הסרט כלה ודיעה קדומה Bride and Prejudice . בעיבוד זה הרקע השתנה ממתח מעמדי למתח בין מזרח ומערב ( בסרט אליזבת היא הודית ומר דארסי מליונר אמריקאי).”