“אוסף סיפורים קצרים משעשעים עד מצחיקים של אפרים קישון. אני מאוד לא ממליץ על קריאת הספר לפני השינה, כי תהליך הנימנום
נהרס בגלל התפרצויות הצחוק . מה שהביא אותי למצב המוזר הזה , של דילמה לפני השינה, הוא החלטתה שאני צריך לחזור ולקרוא את כתביו של אפרים קישון, בעיקר ההומורוסקות, אותם הכרתי בימים עברו מאוד. מעניין לציין שבעת הקריאה, מצאתי מספר סימניות נטושות באמצע, שרידים של קוראים שלא צלחו את הספר עד תומו. כנראה שספר מסוג זה איננו מתאים לקריאה רציפה, אלא להצצות מזדמנות. אני לא השארתי סימניות נטושות, וחתרתי בהתמדה עד הסוף. מפתיע לגלות שהרבה נשאר רלוונטי.
כחלק מההתחברות מחדש לקישון, עשיתי ניסוי. הצעתי לבן שלי לקרוא סיפור קצר מהספר, בחרתי אחד קצר במיוחד ומצחיק במיוחד. רציתי לברר אם הוא יתחבר , או אולי אפילו יצחק. הבחור בן 22 ומאוד מוכשר ומשכיל, גאוות כל אמא יהודיה
רודפת IQ,וגם אב שהפסיק כבר לרדוף. כשהצעתי לו לעשות כך, אמנם היה עסוק בגלישה לאחד מאתרי העניין החביבים עליו מחשב,
אבל הוא בחור נהדר ולכן בלי היסוס נטש הכל (בשביל old pap ), פנה אליי במהירות ושאל:
"מה כתובת האינטרנט של הסיפור? "
ציננתי את התלהבותו הסברתי לו שמדובר בספר. פניו התעננו לרגע, אבל בשביל הספורט (ואבא הזקן) הוא החליט לנסות.
הוא לקח את החפץ הכבד והמוזר ובדק מאיזה כוון פותחים אותו. השארתי אותו בחדרו, עדיין מול המחשב כמובן, לקרוא.
הנחתי את דעתו ואמרתי שאני לא לוחץ עליו, אני אהיה במטבח ואוכל תפוח. לא הספקתי לפרוס כזית מהתפוח והנה
,תוך זמן קצר, הוא בא אליי ואמר יובשנית:
" קשה לי להתרכז בזה, כי אני לא מצליח להבין את העברית של הספר. "”