משבר המנהיגות, הפוקד את הליכוד מאז פרישת מנחם בגין, מתבטא בערעורו המתמיד על מנהיגותו של יצחק שמיר, לצד גילויי מבוכה נוכח הבעיה הדמוגרפית ומדיניות הקיפאון, המחמירה עוד יותר את מצב המדינה. לאן מוליכה מדיניות זו? מה צפוי לנו, אם תימשך הגישה הפאסיבית, המאפיינת את שמיר? באיזו מידה הוא ממשיך את דרכו של בגין, ובאיזו מידה הוא סולל את הדרך לאריאל שרון? אריה נאור, קורא את הכתובת שהופיעה על הקיר: המשך הקיפאון המדיני, או תרגילים שנועדו להרוויח זמן בלי קידום פתרון, נוכח גילויי התקוממות של הפלשתינים - מבטאים מדיניות - בלתי-מציאותית. מדיניות זו מסכנת את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובו בזמן מוליכה למלחמה מיותרת, שגבתה מחיר דמים כבד, ובסיומה נשוב לעמוד נוכח אותן הבעיות והדילמות, שמפניהן מבקשים להתחמק עכשיו. כך נאבד גם את השטחים וגם את השלום. על רקע זה תמך נאור ביוזמת השלום של שמעון פרס, והצטרף לוועדה המייעצת להסברה שליד משרד החוץ. בשל כך הוצא מתנועת החרות. "כתובת על הקיר" מגלה עובדות חדשות רבות על פגישותיו של פרס עם המלך חוסיין, על מגעי פרס ושמיר עם האמריקנים בקשר לוועידה הבינלאומית, על גיבוש מדיניות השלום של בגין, ועל תוכנית רייגן והקשר שבינה ובין מלחמת לבנון. בספר גם הערכות וניתוח מפורט של משמעות הבעיה הדמוגרפית, סכנות המלחמה הבאה, עלות המלחמה והאבידות הצפויות לשני הצדדים.
