"...בכתיבתך אני מוצא משהו שהוא אמנם גם זה וגם זה אך הוא מעבר לזה ולזה, הממיס את הגבולות בין רוח לחומר ובין חומר לחומר, בין מה שלמעלה למה שלמטה ובינם לאדם,ובינו לתהפוכות נפשו המיטלטלת בין הפכיה" במנוחה ערטילאית/שאינה יודעת מרגוע"-משהו שהופך את הכל למהות אחת,שעשויה לסחוף את הקורא לתוכה..."...אכן,מתוך "אלמוניות"(לפחות מבחינתי)פרצת אל תודעתי הספרותית,בשירים צבעוניים שבהם את מיטיבה להתיך יחד את השהיה בתוך היומיומי עם ההימשכות אל "ספירות עליונות" – כשלשון תיבתך, במיטבה, מתפקדת בשני הכיוונים גם-יחד. התמציתיות של שירתך מחזקת את הרושם שהם מטביעים בקורא. ואמנם התרשמתי מיכולתך להתגבר על סכנה של נמלצות, האורבת לא-אחת לשיריהם של משוררים ומשוררות מן העולם הדתי. יפה בעיני גם הביטוי האמוני הענוותני שבשרים אלה".