חֲבָל, מְאֻחָר. בּוֹדֵד עַל הַמַּיִם.
הַיָּם מִסְּבִיבִי, נֶעֶלְמוּ הַחוֹפִים.
לַיְלָה, סִירָה, עֲנָנִים.
מְנַסֶּה לֹא לִשְׁקֹעַ. אֵין טַעַם. טָבַעְתִּי מִזְּמַן,
וּמִתַּחַת לְגַל אֲנִי חַי בְּחַסְדֵּי אֱלֹהִים.
אֲהוּבִי! זֹאת הַקִּרְבָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁלִּי - שֶׁלְּךָ:
כָּל מָקוֹם בּוֹ תִּדְרֹךְ, שָׁם אֶהְיֶה לְמִדְרַךְ רַגְלְךָ.
מָה מוּזָרִים הַחֻקִּים בְּדַת הָאַהֲבָה! הֲיִתָּכֵן?
אֶת עוֹלָמְךָ אֲנִי רוֹאֶה, אַךְ לֹא אוֹתְךָ!
"הדיוואן", אוסף השירים המקודשים לשמשי טבריז, נכתב ע"י ג'לאל אדין רומי, שחתם אותו בשם חברו. ואכן, בלעדיו שירים אלו לא היו נכתבים. רומי היה איש דת מוסלמי מכובד כאשר פגש את שמש, דרוויש נודד שהפך את עולמו. מלא בהשראה מהפגישה עם חבר שכזה, נדחף רומי ליצור את שירי האהבה האלה לחברו.
זהו תרגום לעברית מ'הדיוואן' במקור הפרסי.