"עוגן הורד!" פקד כתריאל. שרשראות העוגן חרקו, גנחו ולבסוף נדמו.
האנייה עגנה במקום המיועד. "הורד סירה ראשונה!"
ידיים חזקות הורידו את הסירה לים. כבר השיקה, ריקה, במים. יוסף, שעל התצפית, סרק את הים האפל.
לפתע קפא במקומו: מצפון, מתוך החשכה, הגיח לקראתם כתם בהיר. "מה זה?" זרק אל שלמה, שעל ההגה. "נדמה לי ש..."
מן הכתם המתקרב במהירות זינקה נקודת-אור, כוכב עלה ונדלק בשמים: רקטה לבנה האירה את האנייה כולה באור יום.
לא היה ספק – משטרת החופים הבריטית בעקבותיהם! "מהירות מלאה!" פקד כתריאל, "כל ההגה ימינה. ישר מערבה!"
הימים ימי העלייה השניה, ערב מלחמת העולם השנייה.
הימאים המועטים מקרב היישוב היהודי בארץ-ישראל מלווים את האניות המגיעות באישון לילה.
כתריאל יפה, מ"נערי הירקון", מראשוני אנשי הפלוגה הימית של "הפועל", רוכש בלי הרף ידע ונסיון, ולמעשה היה לרב-החובל הראשון של ה'הגנה'.
הסופרת תמר ברגמן, בתו של כתריאל יפה, מספרת על ילדותו, נעוריו והתבגרותו של אביה, על רקע אותן שנים סוערות ומרתקות.
כתריאל יפה נולד ביפו בשנת 1909.
ב-18 במאי 1941 יצא כמפקדה של "ארי הים" לפעולת חבלה בבתי הזיקוק של טריפולי שבלבנון.
הסירה, על כ"ג הבחורים הארצישראליים והמשקיף הבריטי, לא חזרה מעולם ואיש טרם פתר את תעלומת היעלמה.
כ"ג יורדי הסירה היו לסמל של התנדבות ותעוזה לאנשי הפלמ"ח וללוחמי צה"ל.
בית הספר לקציני ים בעכו נקרא על שמם.