"יש לפעמים שאני שוכח קצת. יש שאני מנסה להשתכנע שה"עם" למד איזה לקח. שמכירים עכשיו - בדרך הקשה - את גבולות הכוח ואת מלכוד הכוחנות. ש"זה" לא יכול לקרות שנית, אולי. אבל במלחמת לבנון נפלה, בין היתר, "ארץ ישראל האמיצה והקטנה והנחושה והצודקת." אולי נפלה דווקא בלבנון מפני שדווקא בלבנון גבה לא היה אל הקיר. מתחת ל"קוקו והסרפן" ביצבצו טלפים ...עכשיו אחרי לבנון אסור שלא להביא בחשבון את המפלצת, גם כשהיא רדומה...היא גרה, מתנמנמת, כמעט בכל מקום." ממורדות הלבנון הוא קובץ מאמרים שכתב עמוס עוז במרוצת שנות השמונים. רבים מן המאמרים עוסקים במלחמת לבנון ובספיחיה. כך מתנצח עוז, בין השאר, עם מי שהצדיקו מלחמה מיותרת בשם מטרות מוסכמות: מנגח את הססנות המתנגדים לה: וזועם על יוהרת הכוח של מנהיגי ישראל. המאמרים האלה עוסקים במלחמה אחת מסוימת מאד, אך יש בהם לקח שחורג מזמנם, והם רלוונטיים גם היום, שנים לאחר שנכתבו. וכמוהם גם מאמרים אחרים בספר, שבהם, בין השאר, קורא עוז למאבק "על נשמתה של ישראל": מפענח את החברה הישראלית כ"פדרציה של רעיונות" שמרכיביה נלחמים זה בזה שנים, מלחמת אזרחים מילולית: מברך את קיומו של פלורליזם רעיוני: קורא לבירור עצמי יסודי של מקור הסמכות הלאומי ("רצון העם או מצוות ההלכה"): מבהיר איך ומדוע הכוח שבידינו עלול לסאב ולהשחית. ברוב המאמרים עוסק רוז בישראל של עכשיו, ומנסה לברר שאלות יסוד של זהות עצמית, עמדה מוסרית,דתיות לאומנית ועוד. יש בספר גם נושאים אחרים, כגון סדרת מאמרים בעקבות סרטו של קלוד לנצמן "שואה". מעל הכול באה לידי ביטוי במאמריו דאגה כנה וסוערת לעמדתה התרבותית והערכית של החברה הישראלית ולדמותה הלאומית והפוליטית. "צריך להתרכז במדינת ישראל. לרצות בה ולהשקיע בה ולעבוד עליה ולהיאבק על דמותה. אולי היא באמת תהיה קצת ים - תיכונית. יותר מפויסת, יותר רגועה וקצת יותר יפה."