“הספר "האירופאים" ככל ספריו של הנרי ג'יימס (אלו שקראתי לפחות) כתוב בכתיבה הקולחת והאופיינית, לאלו שנהנים מכתיבתו ה"נאצלת" והמהוקצעת רוויות הגינונים (מי לא) גם ב"האירופאים" למקרא הדיאלוגים המנומסים כשברקע המתחים המוסווים מתחת לפני השטח לא תוכלו שלא ללקק את האצבעות-ואני לא מתכוון בכדי לדפדף (אולי גם, תלוי בגיל...)
הספר מספר את סיפורה של הברונית מינסטר ואחיה פליקס שמגיעים לביקור אצילי למדי בבית משפחת דודניהם מבוסטון ביקור שאינו מהווה טורח כלל שלא לומר מעיק על מר וונטוורת' אלא ביקור מרנין ומלא במיטב הנימוסים והגינונים תוצרת אירופה של אותה התקופה, אך "אליה וקוץ בה" אין זה שולל את העובדה שבני משפחת וונטוורת'יאלצו להתמודד בעוז כנגד הרוח האירופית המתדפקת על מפתן ביתם... או שמא חלקם יקבלו ואף יאמצו משב רוח רענן זה...
כמו ברומנים נוספים פרי עטו הנושא העיקרי הוא השמרנות האמריקאית כנגד הנאורות האירופית אך בניגוד לספרים אחרים (כמו דיוקנה של גברת) בהם הרומן מפותח לכיוון הפרטני של הדמות הבודדת ופותח בפנינו את סגור ליבה ספר זה כתוב ברוח קומית כשהזרקור מאיר את הסיטואציה יותר מאת משתתפיה, סיטואציה שנועדה לתצפית חברתית מרתקת ולא לפיתוח אישי של הדמויות
למרות החיסרון הקל בנפח הדמויות הנובע מהצגתם כארכיטיפ יותר מאשר דמות של ממש- דבר המונע הצצה ממשית לנבכי נפשם- הדמויות מפותחות למדי, גם דמויות המשנה מוסיפות נופך רב לעלילה, שתיקה אחת של מר וונטוורת' שווה אלף מילים...
"על כן ולמרות" ספר קליל זה מומלץ בחום, אמנם יותר כפתיח לרומנים הכבדים והעמוקים יותר של ג'יימס אך גם כיצירה מכובדת העומדת בזכות עצמה”

“אזהרת קריאה.
מה יותר מתסכל מספר גרוע? ספר בינוני.
מאכזב מאוד לקרוא ספר בינוני של סופר מצוין, ובעיניי, "האירופאים" הוא פשוט מי-אפסיים: תמה מעניינת עם פוטנציאל להיות דרמה פסיכולוגית מותחת, הפכה כאן לעלילה משמימה.
אף אחת מהדמויות לא עוררה בי שום רגש, לא דחייה ולא אמפטיה, שום-כלום. אסופה של אנשים משעממים שלא לימדו אותי דבר מלבד המושג "נישואים מורגנטיים", שמתייחס לנישואי 'תערובת' בין מעמדות.
ממליצה לדלג, בלי להביט אחור.”