"והרי בחטף ובשטחיות ובדיאלוגים נועזים, כיסיתי פחות או יותר את תמונתי האישית מן הפילוסופיה של עכשיו. ואני מקווה שגם את, גם קוראים אחרים לא תכעסו על החולשות ההכרחיות בכתיבה מעין זו. אמנם אוכל לנסות ולבדוק את מכתבי, לתכננם מחדש ואולי אף לחזור על כל התרגיל מהתחלה. ודאי שיש בכך יתרון וגם חסרון, וטעמי מוטב שיישארו הדברים כמות שהם" כך כתב יוסף אגסי במהדורה הראשונה של הספר הזה. והנה, ממרחק של יותר מעשרים שנה מתפרסמים המכתבים הללו מחדש עם מכתבים נוספים שבאחרון שבהם נכתב: "עבר כמעט רבע מאה מאז שלחתי לך את מכתבי הפילוסופיים הראשונים, וכמובן הרבה השתנה מאז, לא נשאר לי אלא לבדוק אם אמנם עודני מוכן לחזור על דברי או שמא עדיף שאחזור בי מדברי, בייחוד מאחר שבחלקם יש הערות קשות אודות החברה והמדינה וחברי למקצוע." המהדורה החדשה של "מכתבים לאחותי" מציגה בחדות וברהיטות עד כמה אקטואליות הן הבעיות והשאלות שהוצגו אז. הספר מאלץ אותנו לחשוב, לבקר, להרהר ולהתעמק. בהצגה נועזת וחסרת רחמים מביא אותנו יוסף אגסי בכל שורה לתהות שוב ושוב "מה קורה איתנו?" "היכן היינו?" ו"כיצד נתנו לדברים לקרות" ועוד. הצגת הדברים מעוררת דיון ומלבה ויכוח, מסגננת מחלוקות ומנסחת שאלות, מציגה תשובות ומאירה עיניים, ובקצרה: חגיגה לאנשים חושבים.