בין הדכדוך של סוף המאה ה - 19, ה"הומניסטית", לבין העצבות של המאה ה - 20, הרדיקלית, נוצר תור זהב של שירה, שריכז, בצורה טלסקופית ובזמן קצר, מיגוון של זרמים ואפשרויות הבעה שאינו נופל מן המיגוון שסיפקה כל ההיסטוריה הקודמת. אין מהות אחת ל"מודרניזם" בכללו, מלבד ההכללה, שהיתה זו התקופה רבת הסתירות בכל תולדות התרבות. לכל כיוון בשירה ובציור אפשר להצביע על כיוון קיצוני שכנגד ולכ אלה גם יחד היו זרמים מנוגדים, שקראו תיגר על המודרניזם כולו. וגם הם חלק מן המאה ה - 20. הספר "שירה מודרנית" לא בא אלא לאסוף מבחר תרגומים של המחבר. לא כל המשוררים החשובים מופיעים בו. אבל הוא מייצג את עולמה של המאה ה - 20 במובן אחר, יסודי יותר, ומביא דוגמאות מובהקות למיגוון האפשרויות של השירה בתקופה הזאת. בספר תרגומים מחמש שפות, ובהם יצירות של בודלר, מאיאקובסקי, אליוט, רילקה, ברכט, ויליאמס, אחמאטובה, מנדלשטאם, גרטרוד שטיין ומשוררי יידיש שכתבו שירה מודרנית בוילנה, ורשה, ניו - יורק ותל - אביב: גלאטשטיין, ליילס, סוצקבר, מ.ל. הלפרן וא.צ. גרינברג. הספר מעמיד פוליפוניה של קולות הבאה לזעזע את ההגדרות השלוות של מהות "המודרניזם" או מהות "השירה" ומגישה לקורא מבחר מעושרה המסחרר של השירה והמציאות במאה ה - 20.
