הספר באין עלילה חוקר ומפרש את הסיפורת ה``קנונית`` של ביאליק לשני אגפיה: את ארבעת סיפורי המקור ואת ארבע ה``רשימות כלאחר יד``. שורשיה של סיפורת זו נעוצים אמנם במסורת ה``נוסח`` המנדלאי, אך נופיה נושקים בפסגות הסיפורת המודרנית האורבנית. ביאליק לא כתב סיפורים ``מסורתיים`` המצטיינים בעלילה לינארית, במספר סמכותי, בגיבורים הירואיים ובסיום ברור וחד משמעי, כי אם סיפורים פרומי עלילה שאחריתם סמוי מן העין. לדבריו, אומה שסיפור חייה אינו אלא מנוסה מפרעות והתחכמות לגזרות לא תוכל להוציא מקרבה סיפור של ממש עם עלילה רצופה וגיבורים ראויים לשמם. במקביל, הוא אף הבין שעקב תהליכי התפוררות שעברו על החברה המערבת, הסיפורת המודרנית כבר לא תוכל לשקף אלא דמויות ועלילה אנטי הירואיות. הוא נהג ``לגייר`` דמויות ומעמדים מן הפרוזה הצרפתית-רוסית, ובאמצעותם לתאר תהליכי דעיכה וצמיחה ב``רחוב היהודים``. יותר מכל היטיב לתאר את כשלונו של ``היהודי החדש`` למרוד ולפרוץ באחת את כלא הדורות, ברמזו לקוראיו ש``לא זה הדרך!`` הספר דן בסיפורי ביאליק במעגלותיהם. הוא יוצא מן המעגל הצר של הטקסטורה והטקסט ומפליג ממנו אל המעגלים הקונטקסטואליים ההולכים ומתרחבים: אל הרעיונות הפואטיים והפוליטיים, ההיסטוריים והעתידניים. לפנינו תמונה פנורמית ומלאה, פרי עטה של חוקרת ביאליק מובהקת, מעורכות המהדורה האקדמית של כתביו וראש מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל-אביב. פרופ` זיוה שמיר פרסמה עד כה חמישה חיבורי מחקר על יצירת ביאליק: על העשור הראשון (שירי ביאליק הראשונים, תש``ם); על היסודות העממיים (הצרצר משורר הגלות, תשמ``ו); על היצירה לילדים ולנוער (שירים ופזמונות גם לילדים, תשמ``ז); על היסודות ה``ארס פואטיים`` (השירה מאין תימצא, תשמ``ח); על העיבודים לאגדות חז``ל (מה זאת אהבה, תש``ן). כמו כן פרסמה על השירה המודרנית (על אלתרמן ועל רטוש), וערכה ספרי מחקר רבים.