“חמישה סיפורים קצרים של דודו טופז.
ניתן להבין שהם אמת. איכשהו חשתי שהגרעין אמיתי והוא תיבל קצת.
גילוי נאות- תחילה נתפס טופז בעיני כבדרן ומנחה טוב למדי ומאוחר יותר כבעל אגו נפוח החש עצמו כמתנת אלוהים לאנושות.
ההקדמה פותחת צוהר לעולם ה'שואו ביזנס' והמחיר. אנשים ניגשים אליו ולבדרנים בכלל- ספר בדיחה, תרביץ קטע, תחתום לי או לילד. כאילו שלרופא שיניים היו באים בבקשה לבדוק את הטוחנת העליונה חינם. היחס לבדרנים בארץ הוא של אדנות, כאילו עליהם לשעשע חינם או לחתום למעריצים. יש מחיר לפרסום ולתהילה ויש את העולם הזוהֵר פחות מאחורי הקלעים.
הסיפורים מתרחשים בילדות, נעורים ובגרותו ונסובים סביב ארועים בחייו בהם חווה אהבה, מסתורין וגם עצב ושברון לב. הקריירה שלו כשחקן ומנחה איכשהו בולטת פחות אך נוכחת. הראשון עליו ובת כיתתו בגיל שבע עם אהבה טהורה שיכולה להיות רק בגיל הזה, בלי אינטרס ואנוכיות. אהבת בוסר עם סיפור משעשע של תמימות ילדותית.
סיפור אחר בשלב מאוחר יותר בחייו הוא סביב דמות מסתורית של הומלס-אולי ניצול שואה- עם ריטואל קבוע.
ספרון שנקרא תוך פחות משעה וחושף צד אחר של טופז המוכר מהמסך הקטן והבמה. בעל חולשות, מי שידע שמחה וצער ככל האדם ומנגד תחושה שאינו יכול להימנע מלהתרברב על כשרונו בין הסדינים, הנשים שכבש והצלחתו בעולם הבידור.
הכתיבה לכשעצמה סבירה ושזור בה הומור לצד רצינות.”

“לפני כמה חודשים עיינתי באות ט' שעל מדף הספריה, ולהפתעתי גיליתי את השם "טופז" על המדבקה. חשבתי לעצמי הייתכן שדודו טופז כתב ספר (זה הטופז היחיד שהכרתי), ואכן על העטיפה ראיתי "דודו טופז" - אכן הוא כתב ספר.

בקריאתו, הרגשתי קודם כל שהוא מאוד קליל וזורם וכייפי. גם אם חמשת הפרקים היו פשוטים, ונאיביים, היתה להם פואנטה. בנוסף, הרגשתי שאני ממש נכנסת לראש של דודו טופז, אותה דמות ססגונית,מלאת צבע גם בחייו וגם במותו. ממש למדתי את חזותו של טופז, חיצונית ופנימית. ומי שיקרא היטב ימצא הבטחה מטופז שאם הוא לא יצליח בעתיד לשוב לאור הזרקורים - הוא יתאבד.

מצמררררר”

“ספר שקראתי מזמן ועכשיו אולי העת לעשות סקירה קטנה לפחות על ספרי הפרוזה שלו... כתם לידה הוא ספר הפרוזה הראשון שכתב דודו. ספר סיפורים הכתובים ברגישות האופיינית לו מהולים בחוש הומור ונאיביות מתוקה. במיוחד הסיפור הראשון על אותו כתם לידה שגילה אצל יפה וחשב שכמוהו ימצא אצל כל הנשים...אהבתי בזמנו את הספר...”