“ג׳ורג׳ סורוס המולטי מליארדר, הוא צבוע!
האדם הזה שעשה את כל הונו מן השיטה הקפיטלסטית ומהשימוש
במסחר בכסף, יוצא נגד השיטה הזאת ונגד הקפיטליזם, ולכן אני
יוצא נגדו וטוען האיש הזה הוא צבוע, ולא רק זה אלה שהרבה מאוד
מאשמת ההדרדרות הכלכלית של רוסיה במעבר שלה מכלכלה קומונסטית
לכלכלה קפיטלסטית נובע בעצם מהשיטות הספקולטיביות שבהם השתמש
סורוס ואשר הביאו את רוסיה עד כדי ירידה על ברכיה!
סורוס שככל הספקולנטים האחרים, בעזרת עורף אדיר של מליארדים, שיחק
בשער הרובל יחד עימו השתתפו עוד בעלי הון רבים שמצאו את נפילת המשטר הישן
ועלייתו של החדש כרגע המתאים לעשות רווחי עתק על חשבון הכלכלה הרוסית.
שיא הצביעות שלו נוגעת בשתי נקודות עיקריות, הראשונה, תיאור של יום יום כיצד הוא
מהתל בשוק הכספים הבין לאומי, תוך כדי כך שהתוצאות ניתנות לנו בצורת יומן של הבורסה,
וכך אנו נוכחים בשינויים היום יומיים של שערי המטבעות ואת קריסת הרובל כשבעקבותיו קורסים
מטבעות דרום מזרח אסיה.
הנקודה השניה, שבעקבות השחיקה בערך המטבעות של המדינות האלו, מתערער הסדר החברתי
והשיטה הדמוקרטית שכל כך התקשתה להתייצב בהן, החלה להתערער,
ואז בא האיש הזה שבעזרת אותם כיילים שהעשירו אותו כל כך, ודופק מסמרים בארון הקבורה של השיטה שאפשרה לו לעשות את כספו על גבה.
וכך כותב האדם שיורק לתוך הבאר ממנה שתה לרוויה ״השיטה הקפיטלסטית הגלובלית היא צורה מעוותת של חברה פתוחה. ( תוספת שלי: כאילו החברה סגורה תיתכן כלכלה חופשית עם מערכת של שוק חופשי שבו המחיר נקבע על ידי מסחר חופשי בלי התערבות המדינה).
חברה פתוחה מבוססת על ההכרה כי הבנתנו אינה מושלמת, וכי לפעולותינו יש תוצאות שלא התכוונו להן ( ודי שזה כך, הלא זאת כלכלה חופשית, לא מתוכננת, וזה הדבר שאפשר לך לעשות כסף מהשיטה , שאם היא לא הייתה כזאת לא היית מתעשר מבלי להשקיע יום אחד של עבודה יצרנית, חוץ מלייצר יותר כסף).
כל הסידורים המוסדיים שלנו אינם חסינים מפגמים, ואיננו צריכים לזנוח אותם רק מפני שאנחנו מגלים שהם לוקים בחסר .( אז עלינו לדבוק בשיטות שנס ליחם, כמו השיטה הקומוניסטית, של כלכלה מתוכננת, ורק פה ושם להכניס שינויים כדי שתתאים לסוג הכלכלה שאדון סורוס חושב שהיא טובה כדי למכסם את הרווחים שלו).
במקום זאת עלינו ליצור מוסדות שבתוכם מובנים מנגנונים לתיקון טעויות.
המנגנונים האלה כוללים גם שווקים וגם דמוקרטיה.
אבל אף אחד מהם לא יפעל בהצלחה, אלא אם כן נהיה מודעים לכך שאיננו
חסינים מטעויות ונהיה מוכנים להכיר בהן. ( איזה צביעות, הלו הוא מנצל בדיוק את אותם טעויות
שבמעבר משיטה לשיטה כדי להתעשר).עמ׳ 29-30.

וכך עובר סורוס ותוקף בדיוק את השיטה הקפיטלסטית שעליה עשה את הונו, ומאשים בכך את האנשים שמנסים להרים שיטה כלכלית שתביא לשיווי משקל עולמי בכלכלה הגלובלית
בספרו מונה סורוס את החוליים שמהם סובלת הכלכלה העולמית : הוא מתאר את הדגם האסיאני כך:
חולשה מבנית של מערכת הבנקאות, ( אותה חולשה שאפשרה לו לנצל את המערכת לטובת עסקיו),
יחסי קירבה פסולים בין עסקים לפוליטיקה, ( מזכיר לי מדינה מסויימת באזור המזרח התיכון!),
חוסר שקיפות ,( כנ״ל), העדר חירות פוליטית, ( וזאת בדיוק הנקודה שדורשת שינוי כדי לעשות עוד יותר רווחים על חשבון העמים המסכנים),
לאחר מכן, הוא דוקא, משבח את הדגם האסיאני, וחוזר בעצמו ומבטל את קביעותיו הקשות:
״ הדגם האסיאני כשלעצמו היה אסטרטגיה מוצלחת מאוד לפתוח כלכלי וזכה להתפעלות רחבה בחוגי העסקים. הדגם הזה יצר עלייה דרמטית ברמת החיים, והגידול בהכנסה לנפש לשנה בארצות אלה הגיע ל-5.5 אחוזים בממוצע....- צמיחה שהיתה בעצם מהירה יותר מבכל כלכלות השווקים המתעוררים.עמ׳ 150- 151.
בסוף ספרו, שוב יוצא סורוס להגנת השיטה הקפיטליסטית ול״ יד הנעלמה״, שהמציא אדם סמית׳ , כיום כבר קוראים לה שיטת הlesse faire, זאת אמרת, אל לממשלות להתערב המנגנוני השוק החופשי, יש לתת לכוחות השוק לקבוע בעצמם את רמת המחירים.
נכון, זאת השיטה הנכונה, אבל יש שרותים ומוצרים חברתיים, כגון חינוך בריאות הציבור, ביטחון, משטרה וכו׳ שאותם על המדינה לממן, ולקבוע את רמת ההשתתפות הציבורית, מהסיבה הפשוטה
שאין הם עולים בקנה אחד עם מטרת הקפיטליזם למכסם רווחים.
הספר כשלעצמו הוא ניתוח מעמיק של המשבר הפיננסי שעבר על העולם לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי, ובכך בעצם כוחו, בכל הקשור לניתוח המערכת של הכלכלה הגלובלית אני מוצא
שיש בדבריו צביעות, וניסיון להרעיל את המים מהם הוא שתה בכמויות גדולות.
חמש כוכבים לרמת הכתיבה ותוכן הדברים, אפס כוכבים לרמת היושרה האישית.
לא לקנות כדי שלא להעשיר את האיש הזה עוד יותר!”