נעמדתי לכל אורכי מולו, גבר ואישה עומדים כעת לכל אורכם בסלון ביתו של הגבר, הגוף שלה קרוב מאוד לשלו – אף שביניהם נעדרת עכשיו ילדה אחת, וילדה אחרת עוד לא גמרה להימצא, ועוד שלושים וחמש שנים גם הן מצטופפות עכשיו בתוך סלון ביתו. ילדתו הנעדרת בינינו מחרידה את שני הגופים, כל גוף מסיבה אחרת.
כשלליב, גיבורת הרומן, מתעוררת בבוקר שמחת תורה, היא מבינה שהיא ישנה בזמן שירו על הבת שלה, רז, במסיבת הנובה. המציאות, שוב, התרחשה בלעדיה. במנוסתה מהמסיבה רצה לצידה של רז בחורה צעירה, שנעדרת. לליב מגלה לתדהמתה שאביה של הבחורה היה אהוב שלה לפני שלושים וחמש שנה. היא נחושה לעשות את המעשה הנכון, אלא שאינה יודעת מהו, ואיך לעשות אותו. היא נוסעת לאהוב נעוריה כדי לעזור לו בחיפושים אחר בתו. תוך כדי כך נפרש גם סיפורה המשפחתי של לליב, הכרוך בסיפורה של המדינה.
המעשה הנכון מאת רוית ראופמן הוא רומן חד ויוצא דופן, המספר את מה שאי אפשר לספר. נבחנות בו שאלות יסוד הקשורות בהורות, בזוגיות ובכינון זהות אישית ולאומית. זהו רומן על גופים וזיכרונות שמצטופפים זה בתוך זה, על המדינה הזאת, שבה הפצעים והאהבות משתחזרים שוב ושוב, ועל הצורך הנואש למצוא דרך גם כשהכביש חסום.