ולפנינו הימים
אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהִסְתַּתֵּר,
רָאשֵׁי הַיְּלָדִים בְּגֹבַהּ חַלּוֹנוֹת,
וְכָל דָּבָר שֶׁאַתָּה אוֹמֵר
נִקְלָט בְּאָזְנֵיהֶם הַנְּבוֹנוֹת.
שׁוּב אֵינֶנּוּ אֵלִים גְּדוֹלִים,
חָזַרְנוּ אֶל מִדַּת
אָדָם חַוָּה הָרְגִילִים
בִּדְמוּת מִקְלַט מְעַט.
וּכְשֶׁאוֹר יַלְדוּתָם חוֹלֵף בַּשַּׁעַר,
יַחַד נְבָרֵךְ עַל שֶׁצֶף הַנָּהָר
כִּי הַמַּיִם רַבִּים, רַבִּים הַמַּיִם
וּשְׁאוֹנָם אֵינֶנּוּ חַף מִצַּעַר
(בְּמוּזִיקָה דָּבָר אֵינֶנּוּ זָר),
וְהַיָּמִים תָּוִים הוֹוִים עֲדַיִן.
קובץ שיריה החדש של הדס גלעד הוא מעשה מקלעת שעבר והווה דרים בו בכפיפה אחת – הנערה שקדמה לאם, הילדה שקדמה לנערה, האם שקדמה לילדיה, שגרת החיים שקדמה לפורענות – כולן יחד חוברות למעין פסיפס צבעוני של זכרונות, זהרורי רגעים, התוודעות עצמית ואינטימית (נוכח ראי, נוכח זולת), נצחונות קטנים וצלקות גדולות (וגם להפך) המתפצלים ומתאחים בשנית לכדי שלם בלתי מושלם.
הרוך, מלמדת אותנו שירתה של גלעד, לעולם אינו ניתן בחינם – הוא תוצר של עקשות ושל פשרה, של זיעת האהבה, פרי עמל היומיום של חיי המשפחה ויחסי החברות והערבות, קשרי-קשרים שהפרטים המרכיבים אותם נפרדים לרגעים, ולרגעים שבים להתקבץ יחד, ממש כמו חלקי העצמי המפוצל – אשר שב ונהיה, על אף ולמרות הכל, לאחד.
הדס גלעד היא משוררת, סופרת, עורכת שירה ומורה לכתיבה. זוכת פרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם לשנת 2019. זהו ספרה הרביעי.