בשנת 1897, שנת כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון, עלתה על בימת ההיסטוריה קבוצת מיעוט אחרת אשר פתחה במאבק לשחרור פוליטי: ההומוסקסואלים. בעוד הרצל מניח את יסודות התנועה הציונית בבזל, החלה בברלין ההתארגנות הרשמית הראשונה למען הפסקת הרדיפה של הומוסקסואלים ונגד אפלייתם לרעה בחוק.
השיבה לסדום מספר מנקודת מבט מקורית ומפתיעה את סיפורה של התנועה הציונית, וגם של התנועה ההומוסקסואלית המוקדמת. תנועה זו, שצמחה בגרמניה עוד בראשית המאה העשרים והייתה שונה למדי מהתנועה הלהט"בית המוּכרת לנו היום. הוגים גרמנים גיבשו אז את רעיון אחוות הגברים הארוטית. לפי תפיסה זו, בבסיס כל קבוצת גברים לכידה מצוי קשר ארוטי אשר מבוסס על היפוך, כלומר הומוסקסואליות.
הספר מגיש לקוראים היסטוריה סמויה מן העין המתחילה בגרמניה בראשית המאה העשרים ומסתיימת בישראל של שנות השמונים. הוא מגולל לראשונה את סיפור חייהם של אותם אנשים יוצאי דופן שהיו שותפים למיזם הרנסנס ההומוסקסואלי וניסו להביא בשׂורה זו ליישוב הציוני של תקופת המנדט. כך, בדרכים שונות, התאמצו האנשים האלה למזג בין חזון פוליטי בדבר עתיד היהודים בארצם לחזון שיקום מעמדה של האהבה החד־מינית.
עפרי אילני הוא היסטוריון ועיתונאי. מחבר הספרים החיפוש אחר העם העברי ואסופת המסות אנחנו אנשים חדשים. עורך המגזין הזמן הזה וכותב הטור "תחת השמש" במוסף הארץ.