כמה ילדים חיכו לי בדרך


2000. אני בבית של ההורים שלי ביפו. החופש הגדול מתחיל. אין לי חברים בכלל, כל היום אני מול המחשב, שומע מוזיקה ומשחק. לפעמים אני רואה שם בחורות עירומות. אני לא רוצה לחזור לבית הספר. לא חסר לי שום דבר. אפשר לומר שיש לי מזל. אפשר לומר שטוב לי. אי אפשר לומר שאני מחובר למציאות. הילדים שם רק מתעללים בי ואף אחד לא יודע.


אימא שלי עובדת כמטפלת ואבא שלי גנן. אני בן זקונים. אחותי ואחי עובדים בעבודות משעממות ויכולים לקנות לי כל מה שאני רוצה. בשבת בדרך כלל משדרים בטלוויזיה סרטים ישראליים ואני אוהב לצפות בהם ולאכול בורקס או ג'חנון עם ביצה קשה. אבא הולך לבית הכנסת וחוזר בערב לארוחת שישי. אימא מכינה גונדי ואורז. אני אוהב את האוכל שהיא מכינה.


אני שונא לדבר. אני שונא שמצפים ממני לנהל כל סוג של שיחה. אולי זה גנטי. אבא בדיוק כמוני. רוב הזמן הוא שותק וקורא תהילים. כמעט תמיד אנשים מדברים. אפשר לשמוע אותם ברחוב, באוטובוס, בבית הספר. כל מיני שטויות, שאלות חסרות משמעות וקללות. זה מגעיל אותי נורא.


מישהו בכיתה אומר לי פעם איזו מילת גנאי, ואנחנו מתחילים ללכת מכות. הילדים מריעים לי ומתפעלים מהכוח הפיזי ומהאומץ שלי. אני פוחד לחזור הביתה, פוחד שמישהו יחכה להרביץ לי ליד השער של בית הספר. אני מתחבא בשירותים עד שכולם הולכים. כמה ילדים מחכים לי בדרך ושופכים עליי מים.


הקיץ של אביה


2001. יש לנו בבית הספר מורָה למדעים. באחד השיעורים היא מחליטה להושיב אותנו לצפות בסרט. "הקיץ של אביה". אני מרגיש פחד. זה התקף החרדה הראשון שלי.


אני לא יכול לספר על זה לאף אחד. אני יודע שיצחקו עליי. אני מספר לאחד הילדים והוא צוחק. אני שונא אותו. אני מזומן אל היועצת. היא מנסה להרגיע אותי. גם היא לא באמת מבינה. המשפחה שלי רוצה שאלך לפסיכולוג. אני לא יודע מה זה אומר, וחושב שאצטרך לשבת על כורסה מול איש קירח ולדבר. זה בערך מה שזה.


קשה לי ללכת אליו לבד אז אבא מלווה אותי. בהתחלה אני שותק, מדי פעם אני מצייר ומשחק איתו מונופול. הוא גם מלמד אותי לשחק שחמט כי ביקשתי. אני ואבא שותים שוקו ממכונה. זה כיף. אבא גם לוקח אותי לפעמים לספרייה. זה מושלם. במשך הזמן אני מצליח לשכוח מהקיץ של אביה. עדיין יש לי חרדות.


אני ממשיך ללכת לפסיכולוג ומספר לו כל מיני דברים. תמיד יש לי רק חבר אחד שבא אליי הביתה ואנחנו משחקים במחשב. אני פוחד לצאת לבד למקומות. אנחנו לומדים בשיעורי תנ"ך על יציאת מצרים ולוקחים אותנו לסרט "נסיך מצרים" בקולנוע. אני בא עם אח שלי.


אח שלי אוהב לצפות בקלטות וידיאו של ברוס לי וז'אן קלוד ואן דאם. יש גם סדרה עם צ'אק נוריס שהוא אוהב. אני רב איתו תמיד על השלט של הטלוויזיה, אני רוצה לראות ערוץ הילדים ואח שלי רוצה לראות בעיקר כדורגל. אני שונא לשחק כדורגל. בבית הספר אני בורח כשכולם משחקים בהפסקה.


בבית יש מריבות. בין אח שלי לאימא בין אימא לאבא בין אימא לאחות שלי. אני לא לוקח צד בריבים, רק מקשיב. רוצה לברוח למקום אחר, למוזיקה, לטלוויזיה, למילים בתוך הראש שלי. מחפש שקט. אני מאוד קשור לאחותי. היא לוקחת אותי לקולנוע ועוזרת לי עם השיעורי בית ונשארת איתי בבית מול הטלוויזיה.