"בזמן שאני כותב, הרגש שלי ביחס לנושא עשוי להעמיק. אני מתחיל לאלתר ולהבנות את הקצב. אני בוכה כשאני כותב משהו יפה. לפעמים אני מרגיש שמדובר בהשראה שמימית – תחושה של צלילות אכסטטית, כאילו שהעולם חדיר ונתון להתנבאות של נשמה יחידנית אחת"
בכותר ה־34 בסדרת דרש - כתבי־מופת בפואטיקה ואסתטיקה של הוצאת דחק, לראשונה בתרגום לעברית, כתביו העיוניים המרכזיים של גדול משוררי דור הביט, אלן גינסברג (1997-1926). תרגם: טינו מושקוביץ.
בחיבורים מנסח גינסברג את עיקרי מחשבתו השירית, מעניק הצצה לתהליכי העבודה שלו ומתאר את דרכי ההתהוות ואת מקורות ההשראה של שירתו ושל השירה הביטניקית בכלל.