לְדֶבִּי מְשַׁעֲמֵם קְצָת בְּחֻפְשַׁת חֲנֻכָּה. מֵהַחַלּוֹן בַּבִּנְיָן שֶׁל סָבְתָא־רַבְּתָא שֶׁלָּהּ הִיא עוֹקֶבֶת אַחֲרֵי יֶלֶד שֶׁעוֹשֶׂה דְּבָרִים מוּזָרִים. מַה יֵּשׁ לוֹ עַל הַכָּתֵף? עִם מִי הוּא מְדַבֵּר? דֶּבִּי רוֹצָה לְהַכִּיר אוֹתוֹ, אֲבָל דָּן עָסוּק בִּמְשִׂימָה סוֹדִית. הוּא כְּבָר בְּכִתָּה ג', וְאֵין לוֹ סַבְלָנוּת לְיַלְדָּה חַטְטָנִית מִכִּתָּה ב' שֶׁשּׁוֹאֶלֶת יוֹתֵר מִדַּי שְׁאֵלוֹת. דֶּבִּי לֹא מוּכָנָה לְוַתֵּר. הַיֶּלֶד הַזֶּה מְסַקְרֵן אוֹתָהּ מְאֹד, וְהִיא אוֹהֶבֶת הַרְפַּתְקָאוֹת!