מבוא
אם נתבונן על מקומות קדושים בישראל נראה שיש שני סוגי מקומות: האחד - מקומות שנבנו בתבנית קבועה, לדוגמא בזיליקה כנסייתית, והשני הוא מקומות שתוכננו באופן חופשי כדי להעביר מסר וחוויה הקשורה למקום, מבין המקומות מהסוג השני יש כאלו שהם כריזמטיים, כלומר תופסים בדמיון הציבורי הכללי, ויש כאלו שלא, המקומות הקדושים הכריזמטיים הם מקומות חשובים ומוכרים המפורסמים בהשפעתם יוצאת הדופן על המבקרים בהם. טענת המחקר שלי היא שבכולם יש מאפיינים משותפים שעוזרים לחולל את חווית הקדושה. לדוגמא המאפיין (מחולל) של דואליות מאחדת. ולכן, לאדם המבקר במקומות עם מאפיינים מעין אלו יש סיכוי טוב יותר לחוויה משמעותית מאשר אם יבקר באתר דתי ״רגיל״, והדבר תלוי ובא לידי ביטוי בהתנהגות במהלך הביקור במקום,
בקבר הרמב״ם בטבריה, למשל, יש אותו מספר מבקרים כמו בקבר רבי מאיר בעל הנס הסמוך, ועם זאת, המחקרים מלמדים כי בשני המקומות ההתנהגות של המבקרים שונה. תוצאות החיפוש בגוגל ואזכורם של שני האתרים בספרות ובתקשורת מצביעים על כך שקבר רבי מאיר בעל הנס הוא כריזמטי, כלומר נתפס כמקום פלאי ומיוחד, ואילו קבר הרמב״ם אינו כזה, אף על פי שהרמב״ם הוא דמות חשובה וידועה יותר מאשר רבי מאיר בעל הנס. לפיכך, ניתן להכליל ולומר כי קבר רבי מאיר בעל הנס הוא מקום קדוש כריזמטי, ואילו קבר הרמב״ם הוא מקום קדוש רגיל. מערך ומבנה המקום, המסורות והסיפורים שנקשרו בו, ולפי תפישתי המחוללים של הקדושה הנמצאים בו, הם שעושים את ההבדל, ולאו דווקא חשיבותו ההיסטורית.
גם בנצרות אפשר להבחין בתופעה דומה; לא כל הכנסיות מקבלות את אותו היחס ומעוררות רגשות המכוּנים נומינוזיים, כלומר רגשות המאפיינים חוויה של קדוּשה. וכך, מבקרים רבים יותר מדווחים על חוויית התעלוּת בכנסיית הר תבור בהשוואה לכנסייה בכפר כנא, אף על פי שחשיבותם של שני האתרים עצומה, שניהם חלק בלתי נפרד מכל מסלול צליינות בארץ הקודש, לפי המסורת, בשניהם התחוללו ניסים הקשורים בישו. ואולם, כנסיית התבור ניצבת בראש הר, מוקפת בנוף נפלא של עמק יזרעאל ונבנתה בתהליך מיוחד שבמסגרתו היה חופש למתכנן לבטא את רעיונותיו, ואילו כנסיית כפר כנא נמצאת בין בניינים אחרים והיא בתבנית כנסיות דומות באירופה (דומה מאוד לכנסייה בזלצבורג, אוסטריה למשל).
הספר שלפניכם טוען שישנם מקומות קדושים כריזמטיים ואחרים שאינם כאלה, מקומות קדושים שמעוררים את תחושת הקדושה באדם באופן מובהק. דרך התייחסות לעשרה מקומות קדושים ידועים ומוכרים בישראל, השייכים למסורות דתיות ורוחניות שונות ושנבנו בזמנים שונים, נראה את פעולתם של מחוללי קדוּשה ההופכים מקומות קדושים אלו לכריזמטיים.
כל המקומות הכריזמטיים תוכננו ונבנו, בחלקם לפחות, באופן חופשי ולא לפי תבניות קבועות מראש; באופן שבו המתכננים היו חופשיים לשלב בהם רעיונות משלהם, ולכן הם שונים ממקומות קדושים ״רגילים״ - מסגד, כנסייה או בית כנסת סטנדרטיים. תהליך התכנון אפשר במודע או שלא במודע להכניס למערכים של המקום מחוללים של קדושה, מה שהופך אותם לכריזמטיים, או במילים אחרות למקומות קדושים ״אמיתיים״.
שלושה מהמקומות הקדושים הכריזמטיים נמצאים בירושלים, והם האתרים הקדושים החשובים, הידועים והמפורסמים ביותר בארץ: הכותל המערבי, כנסיית הקבר וכיפת הסלע. הרבה מחקרים וספרים נכתבו על המקומות הללו, הספר שלפניכם ינסה להאיר אותם באור שונה ולהראות שיש בהם מחוללים של קדושה התורמים לפופולריות שלהם, וכי למרות ששלושתם שונים וקדושים לשלוש הדתות, הרי המאפיינים הכלליים (המחוללים) שיש בהם דומים, ולכן הם מעוררים התרגשות ומאפשרים למי שפתוח לכך לחוות חוויה של קדושה.
הכותל מככב בשיח ובדמיון היהודיים, כיפת הסלע - בציבוריות ובשיח המוסלמיים, ואילו כנסיית הקבר היא יעד לעלייה לרגל של מיליוני נוצרים ומשמשת מושא לחיקויים בכנסיות באירופה.1 הספר שלפניכם טוען שבנוסף לחשיבותם הדתית, הלאומית והתרבותית, שאין חולק עליה, יש בכל אחד מהם בנפרד ובשלושתם ביחד מאפיינים שעוזרים לפופולריות שלהם, דברים שלא שמים אליהם לב בדרך כלל, בבחינת ה״אחרון שיודע שהוא במים הוא דג הזהב״.
שלושה מקומות נוספים שאליהם הספר מתייחס מפורסמים וידועים לא פחות בקרב הקהלים שקשורים אליהם, והם המקדש והגנים הבהאיים בעכו, שהם המקום הקדוש ביותר בעולם למאמיני הדת הבהאית; קבר הנביא שועייב, המקום הקדוש ביותר לבני העדה הדרוזית; וקבר רשב״י (רבי שמעון בר יוחאי) בהר מירון, מקום ההילולה היהודית ומקור תורת הקבלה החשוב ביותר. גם הם, בדומה לכותל, כנסיית הקבר וכיפת הסלע, אתרים גדולים ומורכבים שנבנו בתכנון ״חופשי״.
ארבעה האתרים האחרים הם: קבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה שנבחר בזכות תכונות הנס שנקשרו בו וחשיבותו יוצאת הדופן בקרב אלו המבקשים ברכה וישועה; כנסיית ההשתנות בתבור שנבחרה בזכות הדרהּ ויופייהּ וכן מיקומה המיוחד; המרכז (זאווייה/زاوية) העולמי של הסוּפים, הנבנה כיום בעכו, נבחר מכיוון שהוא מספק הצצה לתהליכי בנייה והקמה של מקום קדוש כריזמטי עכשווי; וגלגל האבנים רֻגְ'ם אל־הִרי (رُجْم الهِرّي) ברמת הגולן שנבחר בשל היותו האתר הקדוש, הגדול והמרשים ביותר, שנשאר מהתקופה הפרהיסטורית, והוא מספק הצצה למקומות קדושים בראשית תולדות האמונה.
בדיקה וניתוח לעומק של מקומות אלו, לאור התיאוריות שהעלו גדולי התיאורטיקנים במדע הדתות, הפיקו במסגרת מחקרי הקודמים רשימת מאפיינים של מקומות קדושים כריזמטיים, ארבעה מהם רציתי להמשיך ולחקור: מרכז מחבר (מה שנקרא ציר עולם), דואליות מאחדת, מורכבות פרקטלית, ויוצא הדופן הנשגב. מכיוון שמאפיינים אלו אינם דו־ממדיים והם פועלים רק באינטראקציה עם המבקר במקום, בחרתי לכנותם מחוללי קדוּשה ולא מאפייני קדוּשה.
מטרת הספר שלפניכם היא להראות את אופן הפעולה של מחוללים אלו - כיצד הם מופיעים במקומות הקדושים הכריזמטיים וכיצד הם משפיעים עלינו; כלומר, מהו התהליך שעובר המבקר החופשי האינדיווידואל (לא בקבוצה ולא כחלק מטקס) במקומות הקדושים הללו בזכות מחוללי הקדוּשה. לצורך כך יש להיכנס קודם כל לתחומי החוויה הדתית ולהבין את האופן שבו נתפס העולם ואת הקשר שבין אדם לסביבה; יש לפנות לעזרת מדעים כגון פסיכולוגיה סביבתית ופסיכולוגיה טרנספרסונלית, בכדי להכיר את התהליכים הפיזיים, הרגשיים והנפשיים שאדם המבקר במקום קדוש עובר; וכן יש לצלול לתוך הפסיכולוגיה של הדת כדי לבחון את המקום של החוויה הדתית בחיינו ולהבין מי חווה אותה ובאילו מצבים - ומי לא.
ראשית, יש להבחין בין שני סוגים של דתיות וחוויה דתית, כשם שיש להבחין בין מקום קדוש רגיל למקום קדוש כריזמטי. החוויה הדתית מתוארת במדעי הדתות כחוויית הקדוּשה, ובפסיכולוגיה של הדת - כחוויה פנימית של קונוורסיה (המרה), התעלות והתקדשות, הקורית אצל היחיד ברגע מסוים, כשלרוב היא לא צפויה. לפי דעתי היא דומה לחוויית שיא שאותה מתאר אברהם מאסלו, או לחוויית העצמי שאותה מתאר קרל יונג. לפי הבנתי כתוצאה מהמחקר שלפניכם, ישנם מקומות המסייעים בהתעוררותה, אבל מכיוון שהיא לא מתרחשת באופן אוטומטי ולא בכל אחד, אי אפשר במקרה זה לראות בקשר שבין אדם למקום קשר פשוט של גירוי ותגובה. אפשר אמנם להיעזר בתובנות של הפסיכולוגיה הסביבתית, אבל יש להתקדם מעבר לכך.
בשיחות על מקומות קדושים פעמים רבות אנשים מצהירים שבשבילם ״מקום קדוש הוא הטבע״, ואין להתכחש לעובדה שאנשים רבים אכן חווים חוויות שיא בטבע, ואולם אין דין טבע אחד כטבע אחר, ולא כל מקום בטבע מאפשר את אותה החוויה. סביר יותר שתתעורר תחושת התעלות מעל צוק במדבר יהודה בזמן הזריחה (או השקיעה), מאשר בשעת צהריים במישור אדומים. באותו האופן ישנם מקומות קדושים מסוג מסוים - כריזמטיים - שהם בעלי סיכוי רב יותר לעורר בנו את חוויית הקדוּשה בהשוואה למקומות אחרים.
ככלל, הרעיון שישנם מקומות קדושים יוצא מנקודת הנחה שמקומות משפיעים על בני אדם בכיוון של חווית הקדושה, ואולם כיום התקבע הרעיון שמקום קדוש הוא בהכרח מקום שפעילות דתית מסוג זה או אחר מתקיימת בו, ולא כך הוא. לפי המחקרים של הפסיכולוגיה של הדת הדתיות הנורמטיביות קשורה לזהות, ביטחון, מוסר, והיא שונה מהחוויה הדתית המיסטית שבה יש חוויה של הלא נודע. השגרה הדתית של קיום המצוות יכולה להרחיק אדם מהחוויה הספונטנית. ולכן, ההתייחסות בספר זה לדתיות היא במובן של החוויה הדתית האישית והמיסטית, במובן של התאחדות עם העולם והתחברות לכוח גדול מאיתנו, ובהמשך לכך ההתייחסות למקומות קדושים היא ל״מקומות קדושים כריזמטיים״ , מקומות שהם בעלי פוטנציאל לעורר באדם את החוויה המיסטית, או במילים אחרות את חוש הקדוּשה, מקומות כמו הצוק במדבר יהודה בשעת הזריחה, שגורמים לנו להרגיש שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, ושאנחנו מוכלים בתוכו.
לפני ההסברים על המחוללים של הקדושה במקומות הקדושים יש לשרטט את חוויית הקדוּשה המתעוררת באדם - מהם רגשות הקדוּשה וכיצד הם מתעוררים, כיצד אנחנו קולטים את העולם שסביבנו, וכיצד אנחנו נכנסים לחוויה המיסטית. הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית טוענת שלאדם יש אפשרות להתחבר למישור מוּדעוּת גבוה יותר. יונג דיבר על העצמי, מאסלו - על חוויית המישור, וכך גם אחרים. הבנת החלק הזה באדם מאששת, מרחיבה ואף מאירה באור אחר את תובנותיו של מירצ'ה אליאדה על מקומות קדושים כריזמטיים שהוא קרא להם מקומות של ״היירופאניה״ (הופעה של כוח אלוהי). אליאדה גרס כי לאדם יש יכולת לחוות שני מישורים - האחד הוא היומיומי, הזמני והשגרתי, והאחר הוא הנצחי, המקודש והמשמעותי — וכי יש מקומות וזמנים שבהם המישור הנצחי והמקודש מצליח לחדור למישור השגרתי והזמני, ואז יש לנו הופעה של אלוהות (היירופאניה). לפי אליאדה, האדם במהותו הוא ״הומו רליגיוזוס״ המחפש את הרגע והמקום המיוחד, דרכו יש קשר למישור האחר, האדם מחפש את המקום הקדוש והזמן הקדוש, מה שנותן טעם לחייו.
הרעיון שמקום משפיע על אדם הוא מרחיק לכת מבחינתו, מכיוון שיש נטייה לחשוב שלא משנה היכן אנחנו נמצאים ומה אנחנו עושים, מה שחשוב הוא מה שיש בלב ובמחשבה. המקום הוא דבר בסיסי ביותר כפי שמוכיחים המחקרים של הפסיכולוגיה הסביבתית. אנחנו מושפעים ממקומות, מזדהים איתם, מפרשים אותם, מתייחסים אל העולם דרכם, ומלבישים אותם בתבניות ארכיטיפיות הקיימות בתוכנו. קידוש מקום נתפס בחוגים רבים כעבודת אלילים, ועם זאת, המחקרים מלמדים כי הקשר ההדוק שבין אדם למקום קשור לתפיסה העצמית, לזיכרון ולאופן שבו פועלות ההכרה והמוּדעוּת. ואם נרחיב את ההבנה הזו נתחיל להבין כיצד מקום קדוש כריזמטי יכול להשפיע על הופעת חוויית הקדושה באדם.
מטרת הספר שלפניכם היא לא רק לתאר את המאפיינים של מחוללי הקדושה במקומות קדושים כריזמטיים שאתם כולכם מכירים, אלא ראשית דבר להסביר כיצד הם משפיעים על האדם, למה מהדהד בו מחולל קדוּשה זה או אחר. הבנת אופן התפיסה של האדם את המקום הקדוש, תאפשר להבין טוב יותר מדוע אנשים מקדשים את הכותל המערבי, לדוגמה. אמנם לכותל חשיבות היסטורית ודתית והוא מייצג את בית המקדש ואת הכיסופים לגאולה, אבל יש בו משהו אחר שלא שמו לב אליו עד עכשיו, והוא זה שעזר להפוך אותו לכריזמטי בעשורים האחרונים. ברחבה שנבנתה למרגלותיו ובאופן סידור האתר, הוכנסו בו מחוללי קדוּשה, וכך גם בכיפת הסלע וכנסיית הקבר. בשלושה האתרים יש מחוללים דומים של קדושה שהופכים את שלושתם בצורה זו או אחרת לכריזמטיים.
הכותל המערבי הוא דוגמה טובה לחידוש שמביא הספר, מכיוון שנקודת המוצא של רובם המכריע של המאמרים שנכתבו על הכותל עד כה היא היסטורית, פוליטית, דתית הלכתית, ואף חברתית או תרבותית. במחקרי הקודמים בדקתי מאפיינים של קדוּשה בכותל, בהם ציר עולם שציין מירצ'ה אליאדה, שאליו מתייחסים גם חוקרים אחרים במידה זו או אחרת. החידוש בספר שלפניכם הוא בהעמקת ההבנה של האופן שבו המאפיינים של המקום הקדוש כגון ציר עולם פועלים על האדם, מעצבים את תפיסתו את הסביבה, ולא רק באופן סמלי. כיצד המחוללים מעצבים את המסננת (משקפת) שדרכה אדם קולט את סביבתו. הספר מתאר את האופן שבו מפעיל מקום קדוש כריזמטי את חוש הקדוּשה באדם בעזרת מחוללי הקדוּשה הנכללים בו. ויש להזכיר, שוב, כי לא בכל אדם, אלא בעיקר במי שיש להם מערך תפיסה מתאים והם פתוחים לכך בזמן השהות במקום. וכמובן, לא בכל אחד באותה הדרגה.
מאפיינים מסוימים, המופיעים בקשר שבין אדם למקום, עוזרים לעורר את חוויית הקדושה. אלה הם מחוללי הקדוּשה, לדוגמה המאפיין של יוצא הדופן. ברגע שקיים משהו יוצא דופן במקום (כגון גודל האבנים בכותל) הוא עוזר להעביר אותנו מהחוויה של היומיומי והשגרתי, אל הנצחי והמקודש. כדי להבין את פעולת המחוללים לעומק צריך להתייחס ולהשתמש בתחומי ידע שונים הקשורים בתהליך הביקור במקום קדוש ובתפיסה האדם את סביבתו, ולא רק בהקשר של מדעי הדתות, בתחומים כגון פסיכולוגיה סביבתית, פנומנולוגיה, פסיכולוגיה טרנספרסונלית ופסיכולוגיה של דת. הרחבת היריעה מניחה בסיס יציב יותר לטענות בדבר זהותם של מחוללי הקדוּשה, והופכת את תיאורם ליותר כללי, עקרוני, תהליכי, וגם יותר יציב. זו אבן החכמים שבעזרתה ניתן להבין מקומות קדושים בארץ ישראל.
אף על פי שמאפייני (מחוללי) הקדוּשה במקומות קדושים הם במידה מסוימת תלויי תרבות, הרי שביסודם הם אינם סובייקטיביים אלא אובייקטיבים, שכּן הם מבוססים על דרך התפיסה שלנו את המציאות בחלקים הגבוהים - הטרנספרסונליים - של האדם באשר הוא. אפשר להוכיח טענה זו בעזרת הפנומנולוגיה של מדעי הדתות, כפי שמפרט אליאדה בספרו תבניות בדת השוואתית,2 אבל לא צריך להישען רק עליה, ואפשר להביא הוכחות לקיומם של המחוללים גם ממחקרי הפסיכולוגיה הסביבתית, הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית והפסיכולוגיה של הדת, ואפילו ביקורת האסתטיקה והאמנות.
מה שהספר שלפניכם טוען הוא שכל מקום שייבנה לפי הטיפולוגיה של מחוללי הקדוּשה ייצור פנומנולוגיה של קדוּשה, ועשוי לגרום לאדם המבקר בו - אם יהיה פתוח ומוכן לכך - חוויית קדוּשה; בדיוק כפי שמי שנחשף ליצירת אמנות העשויה לפי חוקיות מסוימת (שילוב צבעים, פרופורציות, פרספקטיבה), יחווה חוויה אסתטית אם הוא מוכן ופתוח לכך. אבל בסופו של דבר חוויית הקדוּשה, כמו גם זו של האמנות, היא אובייקטיבית בבסיסה ומשותפת לכל אדם באשר הוא אדם, מכיוון שהיא נובעת מדרך התפיסה של האדם את המציאוּת.
*המשך הפרק בספר המלא*
