הרמזים הראשונים
הרגשתי אינטואיטיבית כשהגיע הזמן לעזוב. התאריך היה ה־31 בדצמבר, 2008. בדיוק מלאו לי עשרים ותשע, וזה היה עוד ערב ראש השנה חסר השראה ומאכזב. ילדיי ישנו, ובעלי ואני צפינו יחד בסרט כדי לחגוג את השנה החדשה. מקס ישב על ״כיסא הגבר״ שלו, שהוריו נתנו לו במתנה ביום ההולדת הארבעים שלו. אני ישבתי על הספה דמוית הקטיפה האדומה בעברו האחר של החדר. להיות כל אחד בפינה משלו היה לעיתים קרובות האפשרות הבטוחה ביותר.
הסרט היה די גרוע. אני אפילו לא מסוגלת לזכור את שמו. כל שאני זוכרת הוא שבעלי האשים אותי בבחירה גרועה והתרגז משום שהסרט לא בידר או שעשע אותו. לא היה צריך הרבה כדי לעורר את זעמו. במהלך עשר השנים של מערכת היחסים שלנו, לא ידענו איך להיות יחד ואיך לגרום זה לזה לחוש שלמים ומוערכים. לעיתים, כשהייתי משמיעה את קולי ותובעת מענה לצרכים שלי, זה היה מתדרדר לאלימות. בפעם הראשונה שזה קרה הייתי בחודש הרביעי להריוני עם בני. נדחפתי אל מתלה המגבות בחדר הרחצה. המתכת הקרה חפרה בחוט השדרה שלי בעודי מגוננת על הבטן מהפגיעה החזקה של אגרוף קפוץ.
לאורך כל שנות העשרים שלי, חשתי כל כך לבד ומבודדת בשל הבושה שהולידה האלימות במערכת היחסים שלנו. הסיבה העיקרית שבגללה בחרתי להישאר הייתה משום שחשבתי שהוא ישתנה. מקס (ברור שזה לא שמו האמיתי) נהג להבטיח לעיתים קרובות שהוא ״ישתפר״ אחרי חילופי דברים סוערים ולוהטים בינינו. הכוח היה מתחלף לעיתים מהר יותר ממזג האוויר במלבורן, אוסטרליה — שבה גרנו באותה העת. נוהגים לומר שבמלבורן יש ארבע עונות ביום אחד, שזו דרך מושלמת לתאר את נישואיי למקס. הכוח היה בידיי כשהוא היה במצב של חרטה על כך שהוא התפרץ והשתלח בי וההיפך. זה היה מעגל רעיל של סלחנות ושכחה — כמו להיות לכוד במבוך. שנינו לא היינו מסוגלים לנהל את הרגשות שלנו ולתעל את האנרגיה שלנו.
אותו ערב ראש השנה הספציפי לא רק הצית כעס, הוא היה הסערה המושלמת ללידתו של הרעיון של שינוי. אחרי שמקס הלך לישון במצב רוח רע, לבשתי את החלוק הצמרירי הלבן שלי. הנחתי את האייפוד בכיס ויצאתי לגינה כדי לצפות בזיקוקים כשהשעה הייתה קרובה לחצות.
אני זוכרת את תחושת הקור מתחתיי כשהתיישבתי על המדרגה אל מול עץ הקומקוואט בחצר האחורית. במרחק, יכולתי לשמוע אנשים צוחקים ופותחים בקבוקי שמפניה. המוזיקה הייתה רועשת, ומדי פעם התפוצץ זיקוק. הרגשתי כל כך לבד, מבודדת, בלתי נראית ולא נאהבת.
הרכבתי את האוזניות כדי להקשיב למוזיקה קלאסית. כשהשעה הייתה ממש קרובה לחצות ויכולתי לשמוע את האנשים סופרים לאחור, התחלתי לבכות. הדמעות צרבו את פניי והתגלגלו על לחיי. באותו הרגע בדיוק חשתי שנבט בליבי נטע מפכח של בהירות, כאילו שבלי כוונה בלעתי קובייה של קרח. נשאתי את עיניי כלפי מעלה אל השמיים, והתחננתי אל היקום:
יקום יקר,
אנא, קח ממני את הכאב הזה. לעולם איני רוצה לחוות שוב תחושה של בדידות. עזור לי למצוא דרכים לשנות את חיי. עזור לי לעזוב פה. שלח לי רעיון מלא השראה.
באותה תקופה בחיי לא היה לי כסף. היה לי מעט מאוד ביטחון, או אפילו מושג קל שבקלים איך לעזוב נישואים של עשר שנים עם שני ילדים קטנים ולהתחיל את חיי מחדש. לא היה לי מושג שרגע הכאב הזה הוא זרז כל כך עוצמתי עד שהוא יעזור להגביר את השאיפה שלי לשינוי. האמת היא שכאשר דברים מכאיבים מספיק, אתם נאלצים ליצור תוכנית חדשה לפעולה. ומנגד, אף פעם לא קל לעזוב. בממוצע, אדם שלכוד במערכת יחסים מתעללת עוזב שבע פעמים לפני שהוא מתרחק לתמיד. כל ניסיון לצאת מהמצב הוא הפעם הכי לא בטוחה והכי לא יציבה.
ניסיתי לעזוב לפחות תשע פעמים. כאשר לבסוף עזרתי את האומץ לעזוב את מקס, עזבתי עם חובות בערך של 30,000 דולר, שתי מזוודות ולב מלא תקווה לעתיד בהיר יותר. אבל תנו לי לומר לכם, זה היה מאתגר! היו ימים שבהם לא ידעתי איך אאכיל את הילדים שלי, משום שדמי הרווחה הורידו אותנו אל מתחת לקו העוני.
ואולם, החופש שמצאתי מחדש גרם לי להרגיש משוחררת בצורה שלא תיאמן. לראשונה בחיי הבוגרים, הרגשתי שלֵווה.
אם הייתם אומרים לי אז – בדיוק באותה נקודה בחיי – שעשר שנים מאוחר יותר אגור בלאס וגאס עם הנפש התאומה שלי, ארבעה ילדים ושלושה כלבים, אנהל עסק ששווה שבע ספרות ואלמד אנשים בכל העולם איך לגלות את התשוקות שלהם, הייתי אומרת לכם שאתם כנראה משוגעים!
זה היופי הקיצוני של חיינו – שהכאב הופך לשער כאשר אתם מוכנים לשחק עם האנרגיה של היקום ולזכור את הכוח שלכם להתבטא.
לבחור באהבה על פני הפחד
אנחנו יצורים חושניים. פירוש הדבר שאנחנו בנויים לחוש דברים רגשית. הזמנים בחיינו הקוראים לשינוי, מבוססים על נקיטת פעולה על פי מה שאנחנו מרגישים. למעשה, המניע העיקרי לדברים שאנחנו עושים (בעצם, כל דבר) הוא משום שתחושות הבטן שלנו, האינטואיציה שלנו או כושר ההבחנה שלנו, מנחים אותנו להסיק מסקנה ולפעול על פיה. אנחנו גם נוטים לצרף משמעות לדברים דרך העדשה הייחודית של חוויית החיים שלנו, בין אם היא דרך משקפיים ורודים או ראיית חצי הכוס הריקה.
בסופו של דבר, בין שאתם קוראים למודעות לרגשות שלכם הרגשה, ובין שאינטואיציה, אמפתיה, הבנה עצמית או הכרה — אנחנו הצינור של האקטואליזציה שלה. ישנם מאות סוגים של רגשות ותחושות, ומאות מילים/תיוגים עבורם המקשרים בינם לבין סוגים שונים של אירועים שמתרחשים בחיינו. המנעד מכסה הכול, החל ברוממות רוח ועד לתחושת הרס. ואולם, הכול מסתכם בבחירה בכל רגע, בחירה של הפרדה וניתוק (שהם מבוססי פחד), או של אחדות וחיבור (שהם מבוססי אהבה). בלשון פשוטה, או שאתם זוכרים שיש לכם את הכוח לתעל את רגשותיכם מיד ולברוא מציאות חדשה, או שאתם שוכחים ונופלים למצב של פחד. הפחד מנתק אתכם מהפוטנציאל שלכם. זה כמו שחיבור לאינטרנט נופל. הוא חותך את הכבל ואחר כך מזמין אתכם להצטרף להילולה, שוב ושוב. זה ריקוד קבוע.
הדבר החשוב הוא שעליכם לזכור שאף פעם לא תבחרו באהבה כל הזמן. זה בלתי אפשרי, משום שפחד ואפילו שליליות יכולים לשרת מטרה ויעזרו לכם ללמוד ולצמוח. היכולת לפעול רגשית בזמנים הפחות־מטובים בחייכם היא כוח על־אנושי כל כך מפוספס.
אילו רק זכרנו שאנחנו מסוגלים לתעל את האנרגיה הזאת ולהאמין שהכול חלק מהתוכנית, היוצרת סיפור יפה, אזי רגעי השפל בחיינו לא היו נראים כל כך קשים או מכבידים.
המסע הרוחני הוא כולו אודות זיכרון ושכחה.
את התפיסה הזאת למדתי מפי אחות הנפש שלי, דליס. היא הסבירה לי שלשכוח לפעמים זה ממש בסדר, כל עוד את זוכרת שהכול הוא חלק מושלם מתמונה רחבה יותר וחלק בלתי נפרד של התהליך. יהיו לפעמים שלבים ותקופות ארוכים של ״זיכרון״ ואחר כך יהיו תקופות ושלבים ארוכים של ״שיכחה״. הפילוסופיה היפה שלה היא ״שהכול סבבה״ ולא משנה מה נקרה בדרכנו.
הדבר שצריך לזכור הוא שאת הינך היקום ושעלייך לחיות את חייך כאילו שזה קורה דרכך במקום לך.
שלושת האלמנטים החשובים ביותר המתוארים בספר הזה הם:
1. התעלו מעל לפחד.
2. אמצו אל ליבכם אהבה.
3. זכרו את העוצמה שלכם.
אתם תעשו את זה באמצעות הצתת שיחת נפש עם היקום, אבל קודם עליכם לקבל את ההזמנה הקדושה שלכם. אתם מוכנים?
להיענות להזמנה הקדושה שלכם
דמיינו שמעטפה מוזהבת ומעוטרת מגיעה אל תיבת הדואר שלכם. הדוגמה המובלטת היא פרחונית כמעט שלא מהעולם הזה בשילוב של אלמנטים קישוטיים, ומיד אתם מרגישים מחוברים אליהם. אתם פותחים את החותם ומגלים את הכרטיס בפנים שממוען אליכם. כתוב בו:
תודה על היותך פה. זוהי ההזמנה הקדושה שלך להתחיל במסע בריאת המציאות שלך. יש בך את התבונה הפנימית לזכור את האיחוד הנפשי בינינו משחר ימי היקום. זמֵן אותי בכל פעם שתחוש השראה לתעל את האנרגיה שלך. זה יחזק את הקשר בינינו ויזכיר לך את כוחך לברוא את המציאות שלך. השתמש במיני־מדיטציות משמעותיות על מנת להתחבר לאנרגיה של תודעת־על כדי לממש את כל תשוקותיך. זה יעשיר את חייך ויצית את התמצית הקסומה של אפשרויות בלתי מוגבלות.
זאת תהיה הרפתקה פרועה ומרגשת! היה שקט ודע שאני פה, אני זה אתה.
–היקום
אנשים רבים נוטים ״להתחבר״ ליקום או לאלוהים בעיתות משבר, כמו שאני עשיתי במהלך חוויית ערב ראש השנה שלי לפני כל אותן שנים. הם מנסים לפנות לכוח עליון גבוה יותר כדי לבקש שנס יתרחש במציאות שלהם. מה שאני אוהבת לכנות רגעי ״יקום יקר״, מתרחשים בדרך כלל כאשר אתם מוצאים את עצמכם בצומת דרכים, או אולי בשפל המדרגה, או נסחפים בגל של חוסר ודאות, שבו האפשרות היחידה הנראית לעין היא להיכנע למה שקורה, להיות נוכח ברגע ולקוות לטוב. פחד הוא בדרך כלל המאיץ לחיפוש אחר תמיכה והנחיה אלוהית. אתם עשויים לבקש להצית את הדו־שיח הקדוש הזה כאשר אתם מרגישים שמיציתם את כל האפשרויות, או כאשר אתם שואפים לתוצאה מוצלחת או להתרחשות של שינוי, שייצבו את רגשותיכם.
לדוגמה:
יקום יקר, אני זקוק לנס. רצוי עכשיו. אתמול אם זה אפשרי! אני מבטיח שאהיה אדם טוב יותר מהיום ואילך אם תגרום לזה להתרחש.
אנחנו נאבקים לעשות עסקה עם כוח חיצוני. ואולם, רק באמצעות הצתת החיבור הפנימי עם הכוח הזה יכול להתרחש השינוי הזה מיידית. הגדרת הרגעים האלה היא מעבר לאמונות דתיות, מנהגים, עקרונות יסוד והנחות. היא מתעלה מעל לצבע עורכם, המגדר שלכם, המיניות והשקפותיכם הפוליטיות, ומזמינה אתכם להשקיף על החיים מבעד לעדשה אחידה. למרות העובדה שלמדתי מדיטציה לפני שנים רבות, אני מרגישה שיראת כבוד היא משהו שצריך לחוות בעקביות. זהו חוט הזהב שקושר את כולנו, מבלי להתייחס לאיזה כנסיה, מקדש, מסגד, בית כנסת או בית תפילה אנחנו בוחרים ללכת. זה לעסוק במכוון בכוח העל של ההכרה ולזכור מאין אנחנו באים — המהות האלוהית של האפשרות הבלתי מוגבלת. בין שאתם קוראים לזה אלוהים, האלוהי, אללה, יהווה, בודהה, ובין שהכוח, אנרגיית מקור או היקום1, האנרגיה שמפיחה רוח חיים מאחורי כל זה היא אותה אחת. היא בעלת כוח כול יכול, נוכחת בכל מקום, אינסופית, חסרת צורה וחודרת. הוויברציה האוהבת ללא כל תנאי של כל זה הייתה מאז ומתמיד ועדיין אותה אנרגיה. זה כולל אתכם והמסע שאותו עברה נשמתכם עד כה כדי להביא אתכם למקום שבו אתם נמצאים היום. ומשום כך כל כך חשוב לצאת מהראש ולהיכנס לתוך הלב ולהתמלא בסקרנות לגבי השדה העצום הזה של פוטנציאל. אותו הכוח מחזיק את הכוכבים בשמיים ואת המים באוקיינוס.
1 ישנם שמות וביטויים רבים להכרה העליונה הזאת. בשביל העקביות בספר הזה, אני מתייחסת לזה כ״היקום״.
