למה דיימון ראניון?


הוא סופר פופולרי שמעולם לא תורגם נכונה לעברית, כמו שהסופר יולד הספרות האמריקאית, מרק טווין לא תורגם נכון. המתרגם לעברית, כולל רוב הסופרים, חשש וחוששים להשתמש בעברית מדוברת, אשר באמת משתנה במהירות. הקורא את מרק טווין באנגלית נוכח מיד לדעת, (למשל בספר הנערץ ״הקלברי פין״) כי האנגלית משובשת בכל משפט, כוללת שגיאות ״כתיב״ מכוונות. המתרגם לא מעז לגעת בעברית ה״תקנית״ (מה זה?) ומוציא יצירה שאיננה אמיתית למקור. הקורא באנגלית ימצא את השפה חיה ובועטת גם עכשיו. דיימון ראניון הוא ממשיכו המוכשר של מרק טווין, וכותב אנגלית שאיננה קיימת, רצופת שגיאות, בכוונה שאיננה מניירה, אלא גילוי נאות.


נחום כהן


חוש הומור


לילה אחד אני עומד בחזית מסעדת מינדי על הברודווי, ואני עסוק בלחשוב בערך על שום דבר, כאשר לפתע אני מרגיש כאב איום ביותר ברגל שמאל.
למעשה, הכאב הזה הוא כל כך נורא שהוא גורם לי לקפץ מעלה מטה כמו צפרדע, ולזעוק בזעקות של סבל, ולדבר בשפה גסה ביותר, שלא כמנהגי, וזה למרות שאני מבין שהכאב מקורו ברגל חמה, כיוון שאני מתנסה בכאב הזה תכופות בעבר.
בנוסף אני יודע כי ג’ו הבדחן חייב להימצא בסביבה, מפני שלג’ו הבדחן יש לו את חוש ההומור הנפלא ביותר מכל אחד אחר בעיר הזו, והוא תמיד מעניק רגל חמה לאנשים, ונותן לי אותה יותר פעמים מאשר אני יכול לזכור. בעצם אני שומע כי ג’ו הבדחן ממציא את הרגל החמה, ולבסוף זה הופך לרעיון חביב על כולם בכל רוחב המדינה.
האופן שבו אתה נותן רגל חמה הוא לחמוק מאחורי ברנש העומד וחושב על שום דבר מיוחד, ולדחוף גפרור לתוך הנעל שלו בין הסוליה והחלק העליון, ליד המקום שם חייבת להיות בוהן רגלו הקטנה, ואז להדליק את הגפרור. אחרי זמן מה הברנש יחוש בכאב איום ברגל, ויתחיל לקפץ סביב, לצעוק, ולהזדעק נואשות, וזהו תמיד מראה בידורי מאד המספק צחוק נפלא לכל אחד ואחד הרואים אותו סובל.
אף אחד בעולם אינו יכול לתת רגל חמה טוב יותר מג’ו הבדחן, מפני שכאן צריך בנאדם שיכול להתגנב בשקט אל הברנש אליו יש לספק את הרגל החמה, וג’ו יכול להתגנב כל כך בשקט שהרבה טיפוסים על פני הברודווי מוכנים להמר שהוא יכול לתת רגל חמה גם לעכבר, אם אתה מוצא עכבר הנועל נעלים. לבד מזה, ג’ו יכול לדאוג לעצמו טוב מאד במקרה שהברנש המקבל את הרגל החמה מרגיש שהוא צריך לטפל בעניין הזה, וזה קורה לעיתים, במיוחד אצל ברנשים אשר נועלים להם נעליים שקבלו תמורת ארבעים דולר לכל עותק ושאינם מעוניינים שיהיה להם חורים שרופים בנעלים האלו.
אבל ג’ו הבדחן אינו מודאג מסוג הנעלים שהטיפוס נועל, כאשר מתחשק לו לתת את הרגלים החמות האלה, ובנוסף לזה הוא לא מדאיג אותו מי הוא אותו טיפוס, למרות שרבים האזרחים הטוענים שהוא טועה טעות מרה כאשר הוא נותן רגל חמה לפרנקי ‘הנוראי’. למעשה רוב האזרחים נדהמים מן המעשה הזה ואומרים כל הזמן כי דבר טוב לא יצמח מכך.
פרנקי ‘הנוראי’ הזה מקורו אי שם בהארלם, והוא נחשב שמה לאזרח עולה מעלה בכל המובנים, ואיננו מסוג הברנשים שיש לתת לכמותם רגל חמה, במיוחד מפני שלפרנקי ‘הנוראי’ אין בכלל חוש הומור. למעשה הוא תמיד רציני מאד ואף אחד לא רואה אותו צוחק מעולם, והוא בטוח לא צוחק כאשר ג’ו הבדחן מעניק לו רגל חמה ביום אחד על פני הברודווי בזמן שפרנקי ‘הנוראי’ עומד ומחליף דיבור עסקי עם כמה טיפוסים מן הברונקס.
הוא רק מעוות פרצוף כלפי ג’ו ואומר דבר מה באיטלקית, ולמרות שאיני מבין כלל איטלקית, הדבר נשמע כל כך לא נעים, עד שאני מבטיח כי אעזוב את העיר תוך שעתיים אם הוא אומר לי את זה.
מובן ששמו של פרנקי ‘הנוראי’ איננו באמת ‘הנוראי’, אלא משהו באיטלקית הנשמע כ’נוראי’, ואני שומע שבמקור הוא בא מסיציליה, למרות שהוא חי בברוקלין כמספר שנים, ומאז התחלה צנועה למדי הוא בונה עצמו עד שהוא הופך לפעיל גדול ממש בסחורות מסוג כזה או מסוג אחר, ובעיקר כאלה כמו למשל האלכוהול. הוא בחור מגודל בסביבות השלושים משהו, ויש לו שער שחור יותר מפיח מעומק הארובה, ועיניים שחורות, וגבות שחורות, ודרך איטית ביותר להסתכל על בני האדם.
אף אחד אינו יודע הרבה על פרנקי ‘הנוראי’, מפני שאין לו אף פעם משהו להגיד, וגם לוקח לו מלא זמן להגיד את זה, אבל כולם מעניקים לו מספיק מרחק כאשר הוא מגיע לסביבה, מן הסיבה הפשוטה שקיימת מין שמועה על כך שפרנקי איננו אוהב להרגיש דחוק או לחוץ.
ככל שהדבר נוגע אלי, אינני רוצה בשום חלק ממנו, מפני שדרך דיבורו האיטית גורמת לי לעצבנות, ואני מצטער תמיד שג’ו הבדחן מעניק לו את הרגל החמה, מתוך ובגלל המחשבה שפרנקי ‘הנוראי’ יחשוב זאת לפעולה חסרת נימוס של ממש, וירשום זאת כנגד כל מי שמתגורר על אי המנהטן.
אבל ג’ו הבדחן רק צוחק כאשר מישהו אומר לו שהוא לא בסדר בהענקת הרגל החמה לפרנקי, וגם אומר שאין זו אשמתו שלפרנקי אין חוש הומור. נוסף על כך אומר ג’ו, שהוא יעניק עוד רגל חמה נוספת לפרנקי אם זה אפשרי, וגם ייתן רגל חמה לנסיך מווילס או למוסוליני, אם הוא קולט אותם באיזה מקום מתאים, למרות ש’המתחרט’, שחקן ההימורים, מצהיר שג’ו יכול לקבל ממנו סיכויים של עשרים לאחת בכל רגע, על כי הוא לא יעניק רגל חמה למוסוליני, ויצא מכך נקי.
זאת אומרת וגם כמו שחשדתי, הנה ג’ו הבדחן מסתכל עלי כאשר אני מרגיש את הרגל החמה, והוא צוחק מכל הלב, ובנוסף, חבורה גדולה של אזרחים אחרים גם הם צוחקים מכל הלב, מפני שג’ו הבדחן אינו מאמין אף פעם בלתת רגל חמה, אלא אם יש שם אנשים נוכחים אשר ייהנו גם הם מן הבדיחה.
כמובן שכאשר אני רואה מי מעניק לי את הרגל החמה, אני מצטרף לצחוקים, וניגש ללחוץ ידו של ג’ו הבדחן, וכאשר אני לוחץ את ידו, נוספים עוד הרבה צחוקים, כי מסתבר שלג’ו הבדחן יש ביד חתיכת גבינה כחולה, ואני לוחץ יד עם אותה גבינה. האמת שזוהי גבינה כחולה משל מינדי, וכולם יודעים שהגבינה הכחולה של מסעדת מינדי היא מאד מאד רכה, וגם בעלת ניחוח צורם.
מובן שאני צוחק גם על זה, אבל להגיד האמת הייתי צוחק יותר מקרב לב אם ג’ו הבדחן היה נופל ומת לפני, מפני שאינני אוהב להיות הנושא לצחוקים על פני הברודווי. אבל הצחוק שלי נעשה באמת לבבי כאשר ג’ו הבדחן לוקח את שארית הגבינה שאיננה על גבי אצבעותיי, ומורח אותה על גלגלי ההגאים של כמה מכוניות החונות בחזית של מינדי, מפני שאני מתחיל לחשוב מה יגידו בעלי המכוניות האלה כאשר ינסו לנהוג בהן.
אחר כך אני מתחיל בשיחה עם ג’ו הבדחן ואני שואל אותו על מצב העניינים למעלה בהארלם, מקום שם יש לג’ו ולאחיו פרדי, ועוד למספר ברנשים אחרים, מפעל קטן העוסק בתחום הבירה, וג’ו הבדחן אומר שהעניינים טובים בהתחשב במצב העסקים בעת ההיא. אחר כך אני שואל לשלומה של רוזה, ורוזה זו היא אשת אהבתו הנצחית של הבדחן, וגם חברה אישית שלי, כי אני מכיר אותה כאשר היא רוזה ‘חצות וחצי’, ושרה במועדון הוותיק ה’הוט־בוקס’, לפני שג’ו קופץ ומתחתן איתה.
אז עם השאלה הזאת, ג’ו הבדחן מתחיל לצחוק, ואני רואה שמשהו מגיע אל חוש ההומור שלו, ובסוף הוא אומר לי כדלקמן:
״מה,״ הוא אומר, ״אתה לא שומע את החדשות בקשר לרוזה? היא בורחת מפני לפני מספר חודשים אל החבר שלי פרנקי ‘הנוראי’, וגרה בדירה אחת, שמה בברוקלין, ממש ליד הבית שלו, למרות,״ אומר ג’ו, ״שאתה מבין שאני מספר לך את זה, רק כדי לתת תשובה לשאלה ששאלת, ולא כדי להלשין על רוזה״.
אחרי זה הוא מוציא עוד חה־חה גדול, ולמעשה, ג’ו הבדחן ממשיך לצחוק עד שאני פוחד כי הוא יזיק ככה לעצמו מבחינה פנימית. באופן אישי אני לא רואה משהו מצחיק בעובדה שאישה אוהבת לנצח עוזבת מישהו אל ברנש כמו פרנקי ‘הנוראי’, ואז אחרי שג’ו הבדחן משתתק מעט, אני שואל אותו מה מצחיק בנושא הזה.
״מה,״ אומר ג’ו, ״אני חייב לצחוק כאשר אני חושב לי איך האיטלקי הגדול הזה ירגיש כאשר ימצא כמה ביוקר תעלה לו רוזה. אינני יודע כמה דברים ועסקים מפעיל פרנקי ‘הנוראי’ בברוקלין,״ ג’ו אומר, ״אבל טוב יעשה אם יתקרב לאוצר המדינה אם הוא רוצה את רוזה כדי שזאתי תמשיך אתו.״
אז הוא שוב צוחק ואני חושב כמה שזה נפלא איך ג’ו שומר על חוש ההומור שלו אפילו במצב כזה מין, למרות שעד לאותו רגע אני תמיד חושב שג’ו משוגע ממש על רוזה, שהיא חתיכה קטנטונת, השוקלת אולי חמישים קילו עם הכובע שלה על הראש והיא גם די חמודה.
אני מבין כעת על פי דבריו של ג’ו שפרנקי ‘הנוראי’ מכיר את רוזה עוד לפני חתונתה עם ג’ו והוא זרוק עליה תמיד כאשר היא מזמרת במועדון ה״הוט־בוקס״, וגם אחרי שהיא נעשית אשת חיקו של ג’ו, פרנקי מצלצל אליה לפעמים, במיוחד כאשר הוא מתחיל להיות אזרח המתקדם ועולה בברוקלין, אבל מובן כי ג’ו איננו לומד על השיחות האלה אלא מאוחר יותר.
ובאותו הזמן שפרנקי ‘הנוראי’ מתחיל להיות אזרח מתקדם בברוקלין, העניינים של ג’ו נעשים קצת קשים עליו, בייחוד עם השפל הפיננסי הזה והכל, והוא חייב לחסוך קצת על רוזה פה ושם, ואם יש דבר שרוזה איננה סובלת זהו שיחסכו עליה.
בערך בזמן הזה ג’ו מעניק לפרנקי ‘הנוראי’ את הרגל החמה, ובדומה לדברי רבים מן האזרחים, זוהי טעות, כיון שפרנקי מתחיל לטלפן לרוזה יותר מן הרגיל, ולהגיד כמה ברוקלין זהו מקום נחמד להתגורר בו, וזהו בעצם דבר נכון, ובינות לדברים טובים כאלה והחסכונות כלפיה של ג’ו הבדחן, רוזה קופצת ולוקחת את הרכבת התחתית לתחנת בית העיריה אשר בברוקלין, ומשאירה פתק עבור ג’ו האומר שאם הדבר לא נראה לו הוא יודע מה הוא יכול לעשות.
״טוב, ג’ו,״ אני אומר, אחרי שאני שומע את הסיפור, ״אני תמיד שונא לשמוע על הקשיים הביתיים הקטנים אצל החברים שלי, אבל אולי כל זה לטובה. ובכל זאת, צר לי עליך, אם בכלל זה עושה לך משהו טוב״, אני אומר.
״אל תצטער עלי בכלל״, ג’ו אומר. ״אם אתה רוצה להצטער על מישהו, תצטער על פרנקי ‘הנוראי’, וגם,״ הוא אומר, ״אם יהיה לך קצת עודף של צער, תעביר אותו לרוזה.״
אז ג’ו הבדחן צוחק בצחוק לבבי ומספר לי על דירת המחבוא הקטנה שיש ברשותו למעלה בהארלם, מקום שבו הוא מחזיק בכיסא שבו קבועים מספר חוטי חשמל כך שהוא יכול להעניק לכל מי שמתיישב בתוכו, מכת זרם נחמדה, וזה נשמע לאוזני מאד מצחיק, בעצם, בייחוד כאשר ג’ו מספר לי איך הם מריצים יותר מדי זרם בלילה אחד וכמעט הורגים את ג’ו הקפיטן.
לבסוף אומר לי ג’ו שהוא צריך לשוב להארלם, אבל תחילה הוא ניגש אל הטלפון בחנות הטבק הפינתית ומצלצל למסעדת מינדי תוך חיקוי של קול נשי, ואומר למינדי שהוא פגי ג’ויס, או מישהי, ומזמין חמישים תריסרים של כריכים למשלוח אל כתובת דירה ברחוב השבעים ושתים, עבור מסיבת יום הולדת, למרות שכמובן אין כלל מספר כמו זה שהוא מוסר, ואף אחד שמה לא ירצה חמישים תריסרים של כריכים גם אם יש מספר כזה.
אחרי זה נכנס ג’ו למכוניתו, ומתניע, ושעה שהוא מחכה לאור הרמזור ברחוב החמישים, אני רואה אזרחים על המדרכה קופצים לפתע, ומסתכלים סביב בזעם, ואני יודע שג’ו פוגע בהם בקליעים עשויים מפח אבץ, אותם הוא יורה מתוך רצועת גומי מתוחה בין אצבע ובוהן.
ג’ו הבדחן הוא מומחה גדול בעסק הזה, ונורא מצחיק לראות את האזרחים קופצים, למרות שפעם אחת או פעמיים ג’ו עושה טעות בכוון ומוציא למישהו את העין. אבל כל זה כמובן בצחוק ושעשוע, ומראה לך איזה חוש הומור מופלא יש לג’ו.
טוב, אז כמה ימים מאוחר יותר אני רואה דרך העיתון היכן זוג ברנשים מהארלם, מתוך חבורתו של ג’ו הבדחן, נמצאו כאשר הם דחופים בתוך שקים, אי שם בברוקלין, בהחלט מתים מאד, והמשטרה אומרים שהסבה היא ניסיונם להידחף לתוך מספר מסוים של עסקים השייכים לא לאף אחד אחר אלא רק לפרנקי ‘הנוראי’. אבל כמובן שהשוטרים לא אומרים שפרנקי ‘הנוראי’ מניח את הברנשים האלה בתוך השקים, מן הסיבה שקודם כל פרנקי ידווח את אותם השוטרים למפקדה, אם השוטרים אומרים כאלה דברים עליו, ושנית לשים ברנשים בתוך שקים זהו רעיון בלעדי לעיר סנט לואיס, וכדי לדחוף ברנש לתוך שק, כפי שנדרש, אתה חייב לבקש מומחים מסנט לואיס לעניין הזה.
ידוע הדבר, כי לשים ברנש בתוך שק זה לא כל כך קל כפי שזה נשמע, ולמעשה דורש המון ניסיון ואימונים. לדחוף ברנש לתוך שק, כדבעי, אתה חייב להרדים אותו תחילה, כי מובן מאליו שאף ברנש לא ילך ויכנס לתוך שק כאשר הוא ער לחלוטין, אלא אם כן הוא פראייר מוחלט. יש אנשים הטוענים כי הדרך הטובה לגרום לברנש להירדם היא לתת לו כדור שנה מאיזה שהוא סוג לתוך המשקה, אבל המומחים האמיתיים רק דופקים לו בפדחת בעזרת אלה עשוית עופרת, והדבר הזה מהווה חסכון בדמי הקניה של המשקה.
בכל מקרה, אחרי שהברנש ישן, אתה מקפל אותו כמו אולר כיס, וקושר חבל או חוט פלדה סביב צווארו ומאחורי ברכיו. אחרי זה אתה מכניס אותו לשק יוטה, ומשאיר אותו באיזה מקום, ולאט לאט כאשר הברנש מתעורר ומוצא עצמו בתוך שק, טבעי הדבר שהוא רוצה החוצה, והדבר הראשון שהוא עושה זה לנסות וליישר את ברכיו. העניין הזה מושך החבל סביב צווארו עד לכדי כך, שאחרי זמן מה הברנש הופך לקצר נשימה לגמרי.
אחרי כן, כאשר מישהו בא לסביבה ופותח את השק ומוצאים את הברנש מת, אין שום אדם האחראי למצב העניינים המצער הזה, מפני שאחרי הכל, הברנש הזה הוא למעשה מתאבד, על אמת, כי אם הוא אינו מיישר את ברכיו הוא עשוי לחיות עד גיל בשל ומבוגר, כמובן אם הוא מבריא מן המכה על הראש.
מספר ימים אחרי כך אני רואה דרך העיתונים היכן שלושה אזרחים תושבי ברוקלין מחוסלים תוך הליכה שקטה ברחוב קלינטון המרכזי, והחיסול מבוצע ונעשה על ידי מספר גורמים מתוך מכונית והם מחזיקים ככל הנראה במכונת יריה, והעיתונים מצהירים כי שלושה האזרחים הינם חברים של פרנקי ‘הנוראי’, והשמועה אומרת כי הגורמים עם מכונת הירייה באים ומקורם מהארלם.
מכך אני מגיע למסקנה כי קיימת בעיה בברוקלין, ובמיוחד כאשר שבוע ימים מאז חיסולם של האזרחים ברחוב קלינטון המרכזי עוד ברנש מהארלם נמצא בתוך שק והוא כבול וקשור כנקניק אי שם על יד הפארק ומי הוא זה הפעם, לבד מאחיו של ג’ו הבדחן, פרדי, ויודע אני שג’ו יהיה מבואס לא מעט מן הדבר הזה.
בסופו של עניין אף אחד בברוקלין לא יפתח לך אפילו משהו כמו שק תפוחי אדמה מבלי לקרוא למשטרה תחילה, מן החשש שזוג נעלים מספר 8 יקפוץ החוצה אליהם.
אז לילה אחד אני רואה את ג’ו הבדחן, והפעם הוא לגמרי בגפו, וברצוני לומר שאני מבקש להשאיר אותו עם עצמו, מפני שדבר מה אומר לי שהוא חם יותר מכל תנור אפשרי. אבל הוא תופס אותי בעוברי שמה, אז ברור שאני עוצר לדבר אתו, והדבר הראשון שאני אומר הוא כמה צר לי על אחיו.
״בסדר, אבל פרדי הוא תמיד סוג של טיפש. רוזה מתקשרת עמו ומבקשת שיבוא לברוקלין לראותה. היא מבקשת לדבר אל פרדי בעניין מתן גירושין מצדי״, אומר ג’ו, ״כדי שהיא תוכל להינשא לפרנקי ‘הנוראי’, ככה אני משער. ״בכל מקרה״, אומר ג’ו, אחי פרדי מספר לקפיטן ג’ק מדוע הוא הולך לראותה. פרדי תמיד מחבב את רוזה, וחושב שאולי הוא יכול לתקן את המצב ביננו. אז״, אומר ג’ו, ״הוא מוצא עצמו בתוך שק. הם תופסים אותו אחרי שהוא עוזב את דירתה. אני לא טוען שרוזה תקרא לו אליה לברוקלין, אם היה לה איזה ידע בנושא לכידתו בתוך השק, אבל״, אומר ג’ו, ״היא האחראית לכך. זו היא חתיכה הנושאת מזל לא טוב.״
אחרי זאת הוא מתחיל לצחוק, ותחילה אני נחרד מאד, מן המחשבה שזה משהו אודות פרדי בתוך השק, המפריח את חוש ההומור שלו, כאשר הוא מוציא ואומר לי, מין משהו כזה כמו הדברים הבאים:
״תשמע״, הוא אומר, ״אני עומד לערוך לפרנקי ‘הנוראי’ מין סוג של בדיחה יוצאת מן הכלל״.
״טוב ויפה, ג’ו״, אני אומר, ״אתה לא מבקש ממני עצה, אבל אני אתן לך אחת חופשי, חינם ובלי תמורה. אל תעשה שום בדיחות בכיוון פרנקי ‘הנוראי’, כי אני שומע שאין לו יותר חוש הומור מאשר לגדי שיונק חלב אימו. אני שומע שפרנקי ‘הנוראי’ לא יצחק גם את תביא לו את אל ג’ונסון, אדי קנטור, וכל הבדחנים האחרים, לספר לו בדיחות בבת אחת וביחד. למעשה״, אני אומר, ״אני שומע שהוא מהווה מין קהל קשה ביותר, לגמרי.״
״הו״, ג’ו הבדחן אומר, ״הוא חייב להיות בעל חוש הומור באיזה שהוא מקום כדי לסבול את רוזה. אני שומע שהוא משתגע עליה. למעשה, אני מבין שהיא האדם היחידי בעולם שהוא באמת מחבב, ובה הוא מאמין. אבל אני חייב לעשות עליו את הבדיחה הזאתי. אני הולך להישלח אליו, אל פרנקי ‘הנוראי’, בתוך שק.״
כמובן שאני חייב לצחוק על כך בעצמי, וג’ו הבדחן צוחק עמי גם הוא. אישית, אני צוחק בגלל עצם הרעיון של מישהו השולח את עצמו אל פרנקי ‘הנוראי’, ובייחוד בתוך שק, וגם בייחוד אם זה ג’ו הבדחן, אבל כמובן אין לי מושג על כך שג’ו הבדחן מתכוון באמת למה שהוא מדבר.
״תשמע,״ אומר ג’ו לבסוף ״ברנש מן העיר סנט לואיס, שהוא גם חבר טוב שלי, מבצע את רוב מעשי הקשירה בתוך שק עבור פרנקי האיום. השם שלו הוא מקגוניגל ה’חבל’. למעשה,״ אומר ג’ו, ״הוא חבר יקר וותיק ביותר שלי, ויש לו חוש הומור מופלא כמו שלי. מקגוניגל ה’חבל’ לא קשור כלל במעשה השק של פרדי,״ ג’ו אומר, ״והוא מעוצבן למדי אודות המקרה, כאשר נודע לו שפרדי הוא אח שלי, אז הוא הולך לעזור לי לעשות בדיחה כזו על פרנקי.״
״רק אתמול בלילה,״ אומר ג’ו הבדחן, ״ שולח פרנקי ‘הנוראי’ לקרוא ל’חבל’, ואומר לו שהוא יראה זאת כטובה אישית מיוחדת אם הוא, ‘החבל’, יביא אותי בתוך שק. אני מניח,״ ג’ו אומר ״ שפרנקי ‘הנוראי’ שומע מרוזה את אשר פרדי ודאי אומר לה אודות הרעיונות שלי לגבי גירושין. לי יש לי דעות מוקפדות ביותר לגבי גירושין,״ אומר ג’ו,״ במיוחד היכן שהדברים נוגעים ברוזה. אני קודם אראה אותה בתוך המה־שמו לפני שאני עושה לה ולפרנקי ‘הנוראי’ טובה כזו כמו להעניק לה גירושין.״
״מכל מקום,״ ג’ו הבדחן אומר, ״’החבל’ אומר לי את דברי פרנקי ‘הנוראי’ בעניין ההצעה הזאת, ואני שולח את ‘החבל’ חזרה אל פרנקי ‘הנוראי’ לספר לו שאני נמצא מחר בלילה בברוקלין, ובנוסף לכך, ‘החבל’ אומר לפרנקי שיהיה לו אותי, בתוך השק, באפס זמן. וכך באמת זה יהיה,״ ג’ו אומר.
״טוב, אז אני באופן אישי,״ אני אומר, ״אינני רואה שום רווח בלהיות נשלח אל פרנקי ‘הנוראי’ בתוך שק, מן הסבה שככל שאני מבין מקריאה בעיתונים, אין שום עתיד לברנש בתוך שק כזה, המגיע אל פרנקי ‘הנוראי’. מה שאני לא מפענח כאן,״ אני אומר, ״היכן נכנסת פה הבדיחה על פרנקי.״
״מה,״ אומר ג’ו הבדחן, ״הבדיחה היא שאני לא אהיה ישן בתוך השק, והידיים לא תהיינה קשורות, ובכל יד אחזיק כלי כבד, ככה, כאשר השק מגיע אל פרנקי ‘הנוראי’, ואני יוצא החוצה בפיצוצים לכל עבר, אתה יכול לתאר לך את ההפתעה שהוא מקבל?״
טוב, אני באמת יכול לתאר לי זאת, על אמת. למעשה כאשר אני מגיע למחשבה אודות מראה ההפתעה שוודאי יצוץ על פניו של פרנקי ‘הנוראי’, ברגע שג’ו הבדחן יוצא אל מחוץ השק, אני חייב לצחוק, וג’ו הבדחן ישר צוחק עמדי ולצדי.
״מובן מאליו שמקגוניגל ה’חבל’ יהיה איתי גם הוא, לירות לכל עבר, במקרה שלפרנקי ‘הנוראי’ יש איזה אורחים משלו.״
לאחר מכן ג’ו הבדחן ממשיך במעלה הרחוב, משאיר אותי צוחק עדין, וצוחק גם מן המחשבה של כמה מופתע יהיה פרנקי ‘הנוראי’ כאשר ג’ו קופץ מתוך השק ומתחיל לשלח קליעים לכאן ולשם. אינני שומע מג’ו מאז אותו רגע עד עכשיו, אבל אני שומע את המשך הסיפור מפי גורמים מוסמכים ביותר.
נראה שמקגוניגל ה’חבל’ איננו משלח בסוף את השק בעצמו, אלא שולח אותו עם שליח, דחוף, אל ביתו של פרנקי ‘הנוראי’. פרנקי זה מקבל הרבה שקים כמו השק הזה בכל הזמנים, ונראה היה שזוהי מין תשוקה אצלו לצפות אישית על התכולה של השקים תוך בחינתם, לפני שהוא פונה ומשלח אותם לכל קצות העיר, ומובן כי מקגוניגל יודע על התאווה הזו מעצם עריכת כל כך הרבה השמה בשקים עבור פרנקי.
כאשר השליח לוקח את השק אל תוך ביתו של פרנקי, פרנקי גורר אותו אישית לתוך המרתף, וכאן הוא יוצא עם כלי גדול ויורה ששה קליעי עופרת לתוך השק, כנראה מפני שמקגוניגל ה’חבל’ מרמז לו על תכניתו של ג’ו הבדחן לקפץ מתוך השק ולהתחיל בפיצוצי אקדח.
אני שומע שפרנקי ‘הנוראי’ חוטף הבעה מוזרה ביותר על פרצופו ואז הוא צוחק את הצחוק היחידי שנשמע ממנו אי פעם, כאשר המשטרה פורצים ואוסרים אותו באשמת רצח. נראה כי כאשר מקגוניגל מספר לפרנקי על תכניתו של ג’ו הבדחן, פרנקי ‘הנוראי’ מספר ל’חבל’ מה בדעתו לעשות במו ידיו הוא, לפני שהשק נפתח. טבעי אם כן, כי מקגוניגל ה’חבל’ מספר לג’ו הבדחן על הרעיון של פרנקי ‘הנוראי’ וגם בדבר כוונתו למלא את השק בעופרת, ואז חוש ההומור של ג’ו, צץ לו שוב ועכשיו בפעם נוספת.
כך, בתוך השק שמתקבל אצל פרנקי ‘הנוראי’, אין בשום פנים ואופן את גופתו של ג’ו הבדחן, אלא, קשורה ושתומת פה, אך מעבר לזה במצב מצוין, כאילו ביום שכולו יום גשם רענן, נמצאת רוזה עצמה.