יוס'לה גולדשטיין — תרומה ומורשת
לכל מועדון כדורגל יש את היסודות שלו. יוסל'ה גולדשטיין הוא אחד מעמודי התווך המרכזיים של מועדון הכדורגל מכבי תל אביב. אחד מאלה שמורשתו מחנכת לאורך השנים את הדור הבא של שחקני המועדון.
יוסל'ה ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א כשהוא רק בגיל 15. בחור צעיר שמספר שנים קודם לכן הצטרף למועדון כשהלך בעקבות אחיו הבכור חיים שנפל במלחמת העצמאות. כבר בצעירותו, יוסל'ה ספג את רוח המכביזם והיה חלק מהקבוצה שנסעה בתחילת שנות ה־50 למסע המשחקים באירופה. שם הוחלט לשנות את צבעי המועדון לצבע הצהוב — המסמל את ה־'טלאי הצהוב' שענדו יהודי אירופה בימיה האפלים של מלחמת העולם השנייה.
הדם הצהוב זרם בעורקיו גם אחרי שפרש ממשחק פעיל, כשאת הקריירה על הדשא בחר לסיים במחלקת הנוער של המועדון בה העביר את המורשת המכביסטית.
מועדון הכדורגל מכבי תל אביב, הנושא באופן קבוע את פניו אל העתיד, זוכר את פועלם של האנשים שתרמו למורשתו ונכנסו להיכל התהילה שלו.
תרומתו ומורשתו של יוסל'ה גולדשטיין נמצאת איתנו בכל יום ותמיד תהיה חלק מאופייה של מכבי.
מועדון הכדורגל מכבי תל אביב
הקדמה
יושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל
סיפורו של יוסק'ה גולדשטיין הוא בהרבה מובנים סיפורה של מדינת ישראל והכדורגל שלנו. הפנים היפים, המכובדים והמכבדים, סיפור מלא השראה, נחישות, מצוינות ונתינה. למען המדינה, לטובת המשחק.
זהו סיפור על אח צעיר שהולך בעקבות אחיו הבוגר, מתאהב בקבוצה בה שיחק האח הנערץ וממשיך לעשות כמיטב יכולתו לטובת המדינה והחברה למענה נתן חיים את חייו כאשר נהרג כלוחם במהלך מלחמת העצמאות. עוצמת הרוח של יוסק'ה, היכולת שלו להמשיך הלאה למרות טרגדיה אישית נוראה, הנאמנות לקבוצת מכבי תל אביב והתרומה ארוכת השנים לנבחרת ישראל, ראוי שיזכו להערכה יוצאת דופן ובעיקר יועברו כמורשה לדורות של שחקנים.
בימיו ככדורגלן פעיל השכיל גולדשטיין לכבוש כל יעד שסימן. הוא זכה בתארים עם מכבי תל אביב, שיחק מעבר לים, היה חלק מדור אגדי של נבחרת ישראל, צבר עשרות חברים למשחק שהפכו לחברים לחיים ואהב את הכדורגל ללא תנאי. היה ברור לכול כי עבורו זאת זכות גדולה והוא ידע להפיק ממנה את המיטב. כל אלה, חשוב לציין, מתקיימים בצד טיפוח משפחה למופת, שגאה באב, באבא, ובוודאי תורמת להצלחתו.
מעבר ליכולות מקצועיות יוצאות דופן, שהובילו להצטיינות ארוכת שנים על כר הדשא, התברך גולדשטיין במצפן חינוכי ומוסרי ראויים לציון. לא מעט שחקני עבר מכוונים לאימון קבוצות בוגרות והוא לעומת זאת בחר לעבוד דווקא עם הדור הצעיר, חינך וגידל אותם כשחקנים וכבני אדם. העניק להם את הכישורים האישיים ההכרחיים והבטיח כי גם אם לא יהפכו לשחקנים, עדיין יהיו גאוות החברה הישראלית. האומץ שמאפיין את האחים לבית גולדשטיין התבטא לא רק בזירת הקרב ועל הדשא, אלא גם באמירות הערכיות שביטא יוסף גולדשטיין כאשר מצא כי יש מי שחוצים קווים אדומים.
אני גאה על הזכות שניתנה לי ולהתאחדות לכדורגל להוקיר תודה ליוסף גולדשטיין גם מעל במה זאת ומודה לו על תרומתו יוצאת הדופן והבלתי נשכחת לטובת הכדורגל הישראלי.
מר אורן חסון
מבוא
"יוסף גולדשטיין, האיש והאגדה" הוא סיפור חייו של אבי יוסף גולדשטיין, כפי שסופר לי מפיו.
סיפורו שזור במוצא משפחתו והוא מאגד בתוכו את חינוכו בבית דתי כבן לאביו, אליהו, שהיה איש ציבור ידוע אותה תקופה בתל אביב, ואת אחיו הבכור חיים, דודי, אשר השפיע רבות על כל בני המשפחה. אך זהו למעשה גם סיפורה של העיר תל אביב, מנקודת מבטו של ילד שגדל בה בשנות ה־30 וה־40 של המאה הקודמת, בתקופת המנדט הבריטי ובתקופה שלאחר הקמת המדינה: איך נראו החיים בארץ בתקופה זו? כיצד בילו את שעות הפנאי? (לא היה קל, אך אנשים ידעו להתגבר על מחסור וליהנות מן הרגע הקיים.)
זהו סיפור על הקמת שכונת כרמליה שככל הידוע לי אינה מופיעה בספרים: על החיים בשכונה, באילו משחקים שיחקו ומה עשו; איך מן השׂטנגות החלו לשחק כדורגל ומה היו מעללי הילדים שהתאבקו בחול ושיחקו בחוץ כאשר השמש כבר שקעה. חלק מחבריו של אבי למשחקים בשכונה היוו את הגרעין ממנו עלתה וקמה קבוצת מכבי "אברהם", נוסף על חברים משכונה אחרת, בה החל למעשה את הקריירה שלו ככדורגלן למרות ששיחק קודם במכבי "מתתיהו" תקופה קצרה ועבר לשחק ב"הכח 09".
יסופר פה גם על ההשפעה המכרעת של אחיו הבכור, חיים, שקבעה במידת מה את מסלול חייו סביב הכדור.
על קבוצת מכבי "אברהם" שהוציאה עלוני ספורט, דבר שאף קבוצה לא עשתה לפני כן. אבי, יוסף גולדשטיין, היה הוגה הרעיון והדמות שדחפה לכך, ובנסיעתו הראשונה במסגרת הקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב כתב יומן בו תיאר את רשמיו.
הספר עוסק, נדבך אחר נדבך, בהתפתחות החיים של אבי, יוסף גולדשטיין, שסבבו סביב הכדור. זהו סיפור אהבה שדחף אותו להיות מי שהוא ולהגיע למה שהגיע: פעמיים נבחר בין 11 הגדולים בכל הזמנים של מכבי תל אביב ושיחק בנבחרת ישראל.
יוסף גולדשטיין היה השחקן החצי־מקצועני הראשון בארץ, עת שיחק בקבוצת ריינג'רס בדרום אפריקה, והיה ונשאר אחד הכדורגלנים הטובים ביותר בכל הזמנים.
בספר עצמו מופיע תפקידו על המגרש כמקשר, אולם היום מייחסים לתפקיד זה את המילה קַשר.
ערכתי ראיונות רבים עם אבי ולמרות זאת, בעת הכתיבה, עלו שאלות רבות והיה צורך בבירורים רבים כדי שניתן יהיה להשיב עליהן.
ראיינתי גם את דודתו של אבי, לאה שני ז"ל, את יהודה הוכמן ז"ל, בן דודה של אמי, ואת אמי בת־עמי.
מאחר שאתרים ומקומות רבים, כמו למשל בתי ספר, אינם קיימים היום או שהם מופיעים תחת שמות אחרים, נרשמו ביאורים לגבי מהות המקום בימינו כדי לסבר את עין הקורא.
על מנת להעמיק את הידע על תקופת חייו ולבססו נדרשתי לשבת ולעיין במספר ארכיונים, ועל כך מוגשת להם התודה: ארכיון ההתאחדות לכדורגל, הארכיון על שם צבי נשרי — מכון וינגייט, ארכיון עיריית תל אביב, ארכיון ציוני מרכזי, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, ארכיון המדינה, ארכיון המכון למורשת בן־גוריון, גנזך הציונות הדתית שבמוסד הרב קוק, המכון לחקר הציונות הדתית שבאוניברסיטת בר־אילן, ספריית בית אריאלה — מדור העיתונות וחיפושים נרחבים נוספים באינטרנט.
בנוסף עיינתי במספר ספרים: "הקפטן של הכדורגל הישראלי", ספרו של אלי פוקס; "בין הקורות" ספרו של יעקב חודורוב; "החולצה מספר 9", ספרו של יהושע גלזר; "חיי סביב הכדור"/שחקן, מאמן, יושב־ראש, ספרו של ג'רי (משה) בית־הלוי.
בסיומו של הספר תמצאו את הפרק, "כותבים ומספרים על יוסף גולדשטיין". רוב הראיונות נערכו לרגל יום הולדתו ה־75 של אבי על ידי אחותי טלי ואחי אלי, וקטעים מהם הוכנסו לפרק, בנוסף מספר שיחות התקיימו על ידי.
לקראת אותו אירוע סרק אלי אחי תמונות וכתבות עיתונים, יומנים ועלוני ספורט, שבאו מתוך האלבום המשפחתי של אבי ועל כך תבוא עליו הברכה.
ברצוני לומר תודה לאשר גולדברג, לדני דבורין ולשולה וידריך, שהעירו והאירו.
תודה לברוך שיינברג שהעיר והאיר.
תודה ליובל רובוביץ על עזרתו.
תודה לאלונה שעודדה ותמכה.
תודה לדיוויד סולי סנדלר מפרת, אוסטרליה, מחבר הספרים: 100 Years of Arc Memories ו-More Arc Memories וספרים אחרים.
תודה למתיו קארפ.
תודה לדיקי לוי.
אם יש מי אשר שכחתי, עמכם הסליחה.
תודה לדביר כצמן שסייע, תרם מניסיונו הרב, תמך ללא לאות והעיר והאיר. כן ירבו כמוהו.
תודה לישעיהו פורת ז"ל אשר ישב עמי, וקיבל ממני מדי פעם חומר והעיר והאיר.
מקווה אני שקריאת ספר זה תלוּוה בהנאה ובעיון רב.
אורלי
