1


התנגשות בפריז


מנקודת התצפית של מגדל אייפל נפרשה העיר לרגלי מגנוס ביין ואלק לייטווד כמו מתנה. הכוכבים נצנצו כמו ידעו שיש להם מתחרים, הרחובות המרוצפים היו זהב צר, והסן היה סרט כסוף שהתפתל סביב קופסת ממתקים רקומה בחוטים זוהרים. פריז, עיר השדרות והבוהמיינים, עיר האוהבים והלובר.


פריז שימשה גם רקע לרבות מהתקלות המביכות ביותר והמזימות המטופשות ביותר של מגנוס ביין, כמו גם כמה אסונות רומנטיים. אבל העבר לא היה חשוב כעת.


הפעם מגנוס התכוון לכבוש את פריז באמת. בארבע מאות השנים שבהן נדד בעולם הוא גילה שלא משנה לאן אתה נוסע, מה שחשוב הוא החברה. הוא הביט מעבר לשולחן הקטן באלק לייטווד, שהתעלם מהזוהר של פריז הנוצצת כדי לכתוב גלויות למשפחתו בבית, וחייך.


בכל פעם שסיים לכתוב גלויה, אלק כתב בסוף, הלוואי שהיית כאן. ובכל פעם חטף מגנוס את הגלויה וכתב, בכתב מסולסל, אבל לא באמת.


אלק כתב בעודו רוכן בכתפיו הרחבות מעל השולחן שלהם. רונות זרמו לאורך הכוח השרירי של זרועותיו, ורונה אחת כבר דהתה על צווארו, מתחת לקו הלסת הישר. תלתל משערו השחור הפרוע תמיד כיסה את עיניו. מגנוס חש דחף רגעי להושיט יד ולהסיט את השיער הצידה, אבל הוא התגבר על עצמו. אלק חש לפעמים אי נוחות בנוגע להפגנת חיבה בפומבי. אמנם לא היו שם ציידי צללים, אבל גם בני אנוש רגילים לא תמיד קיבלו מחוות כאלה. מגנוס הצטער שכך הדבר.


"חושב מחשבות עמוקות?" שאל אלק.


מגנוס לעג לרעיון. "אני משתדל שלא."


היה חיוני ליהנות מהחיים, אבל לפעמים נדרש לשם כך מאמץ. לא היה קל לתכנן את הנסיעה המושלמת לאירופה. מגנוס נאלץ לרקוח כמה תוכניות מבריקות בכוחות עצמו. הוא היה יכול רק לדמיין את הניסיון לתאר לסוכנת נסיעות את דרישותיו הייחודיות למדי.


"אתה מתכנן נסיעה?" אולי הייתה שואלת אם היה מתקשר.


"חופשה ראשונה עם החבר החדש שלי," כך מגנוס אולי היה עונה, כי האפשרות לספר לעולם שהוא ואלק יוצאים הייתה דבר חדש, ומגנוס אהב להשוויץ. "חדש מאוד. אנחנו כל כך חדשים, שעדיין יש לנו ריח של מכונית חדשה."


כל כך חדשים ששניהם עדיין למדו זה את המקצב של זה. כל מבט או מגע או תנועה היו טריטוריה נפלאה ומוזרה גם יחד. לפעמים הוא תפס את עצמו מתבונן באלק, או ראה את אלק מתבונן בו, בהלם זוהר. דומה כי כל אחד מהם גילה משהו בלתי צפוי, אך נחשק במידה אינסופית. הם עוד לא היו בטוחים זה בזה, אבל רצו להגיע לשם.


לפחות מגנוס רצה.


"זה סיפור אהבה קלאסי. התחלתי איתו במסיבה. הוא הזמין אותי לצאת, ואז נלחמנו זה לצד זה בקרב אדיר בין טוב לרע. ועכשיו אנחנו זקוקים לחופשה. העניין הוא שהוא צייד צללים," כך היה אומר.


"סליחה, מה?" הייתה שואלת סוכנת הנסיעות הדמיונית שלו.


"נו, את יודעת איך זה. פעם, מזמן, שדים הציפו את העולם. תחשבי על בלאק פריידיי, אבל עם יותר נהרות דם וקצת פחות יללות ייאוש. כפי שקורה בזמנים של ייאוש בשביל הנאצלים והנאמנים — כלומר, אף פעם לא בשבילי — הגיע מלאך. המלאך העניק ללוחמים שבחר ולצאצאיהם את כוח המלאכים כדי שיגנו על האנושות. הוא גם העניק להם ארץ סודית משלהם. המלאך רזיאל היה חזק במתנות. ציידי הצללים ממשיכים בקרב עד עצם היום הזה, מגינים בלתי נראים, נוצצים וטהורים. קדושים יותר מהאפיפיור, אבל באמת ובלי אירוניה. זה ממש מעצבן. הם באמת קדושים יותר מהאפיפיור! הם בהחלט קדושים יותר ממני, כי אני בן שדים."


אפילו מגנוס לא היה יכול לדמיין את תגובתה של סוכנת הנסיעות. סביר להניח שהיא הייתה מייבבת בבלבול.


"האם שכחתי לציין," היה מגנוס ממשיך. "שיש בריות שונות מאוד מציידי הצללים: יש גם שוכני תחתיות. אלק הוא אחד מילדי המלאך, בן לאחת המשפחות העתיקות ביותר באידריס, מולדת בני הנפילים. אני בטוח שההורים שלו לא היו מאושרים לראות אותו מסתובב ברחבי ניו יורק בחברת בן פיות או ערפד או איש זאב. אני גם בטוח שהם היו מעדיפים את זה על פני מכשף. בני מיני נחשבים למסוכנים ולחשודים ביותר בתחתיות. אנחנו ילדי שדים, ואני ילדו בן האלמוות של שד עליון ידוע לשמצה, אף שאולי שכחתי לציין את זה בפני החבר שלי. ציידי צללים מכובדים לא אמורים להביא טיפוסים כמוני הביתה לפגוש את אימא ואבא. יש לי עבר. יש לי כמה וכמה עברים. חוץ מזה, ציידי צללים שהם בחורים טובים לא אמורים להביא הביתה בני זוג בכלל."


אבל אלק עשה את זה. הוא עמד בהיכל אבות אבותיו ונישק את מגנוס על שפתיו לעיני כל בני הנפילים שנאספו שם. זאת הייתה הפתעה מוחלטת, והמשמחת ביותר בחייו הארוכים של מגנוס.


"לאחרונה לחמנו במלחמה אדירה שמנעה אסון מכל האנושות. לא שהאנושות אסירת תודה, כי היא לא יודעת מזה. לא זכינו לתהילה או לפיצוי כלכלי הולם, וספגנו אובדן שאיני יכול לתאר. אלק איבד את אחיו, אני איבדתי חבר, ושנינו ממש זקוקים למנוחה. אני חושש שהפינוק היחיד שאלק אי־פעם העניק לעצמו הוא סכין חדשה ונוצצת. אני רוצה לעשות משהו נחמד בשבילו, ואיתו. אני רוצה להתרחק מהבלגן שהוא חיינו, ולראות אם נוכל למצוא דרך להיות ביחד באמת. האם יש טיול שאת יכולה להמליץ עליו?"


אפילו בדמיונו, סוכנת הנסיעות ניתקה את השיחה.


לא, מגנוס נאלץ לתכנן חופשה רומנטית באירופה על כל פרטיה לבדו. אבל הוא היה מגנוס ביין, זוהר וחידתי. הוא היה מסוגל להוציא לפועל טיול מסוגנן כזה. לוחם שנבחר על ידי מלאכים ובנו הלבוש היטב של שד, מאוהבים ומחפשים הרפתקאות ברחבי אירופה. מה יכול להשתבש?


ואם כבר מדברים על סגנון, מגנוס הטה את הברט הארגמני שעל ראשו לזווית שובבה. בתגובה אלק נשא את עיניו והמשיך לסקור אותו במבטו.


"אז אתה כן רוצה לחבוש ברט?" שאל מגנוס. "רק תגיד. במקרה יש כמה כובעי ברט מוסתרים עליי. במגוון צבעים. אני קרן השפע של כובעי ברט."


"אני אוותר על ברט," אמר אלק. "שוב. אבל תודה." זוויות פיו התעקלו כלפי מעלה, חיוך חסר ביטחון אך אמיתי.


מגנוס השעין את סנטרו על ידו. הוא רצה להתענג על הרגע הזה — אלק, אור כוכבים ואפשרויות בפריז — ולנצור אותו כדי להתבונן בו גם בעוד שנים. הוא קיווה שהזיכרון לא יכאב בהמשך.


"על מה אתה חושב?" שאל אלק. "ברצינות."


"ברצינות?" אמר מגנוס. "עליך."


אלק נראה מופתע מהרעיון שמגנוס חושב עליו. היה קל מאוד להפתיע אותו, ובו בזמן גם קשה מאוד — הראייה והרפלקסים של ציידי צללים לא היו דבר של מה בכך. בין שהגיח מעבר לפינה ובין שבמיטה שהם חלקו — רק לשינה, לעת עתה, עד שאלק ירצה יותר מכך — אלק תמיד היה מוכן לקראתו. אבל היה אפשר להפתיע אותו במשהו קטן כמו הידיעה שמגנוס חושב עליו.


כרגע מגנוס חשב שכבר הגיע הזמן שאלק יזכה להפתעה אמיתית. ובמקרה הייתה לו אחת מן המוכן.


פריז הייתה התחנה הראשונה במסע שלהם. אולי זאת קלישאה להתחיל חופשה רומנטית באירופה בעיר האהבה, אבל מגנוס האמין שיש סיבה לכך שהקלאסיקות הן קלאסיקות. הם היו כאן כבר כמעט שבוע, ומגנוס חש שהגיע הזמן להותיר את חותמו הייחודי.


אלק סיים את הגלויה האחרונה, ומגנוס הושיט אליה את ידו ואז שמט אותה. הוא קרא את מה שאלק כתב וחייך, מוקסם ומופתע.


על הגלויה לאחותו, אלק הוסיף בעצמו, הלוואי שהיית כאן. אבל לא באמת. הוא שלח אל מגנוס חיוך קטן.


"מוכן להרפתקה הבאה?" שאל מגנוס.


אלק נראה מסוקרן, אבל הוא אמר, "אתה מדבר על הקברט? יש לנו כרטיסים לתשע בערב. אנחנו צריכים לבדוק כמה זמן ייקח לנו להגיע מכאן לשם."


ניכר מאוד שאלק לא יצא לחופשה אמיתית בעבר. הוא ניסה כל הזמן לתכנן את החופש כאילו הם יוצאים לקרב.


מגנוס נופף בידו בעצלתיים כאילו הוא מבריח זבוב. "תמיד יש זמן להופעה המאוחרת במוּלָן רוּז'. תסתובב."


הוא הצביע מעבר לכתפו של צייד הצללים. אלק הסתובב.


כדור פורח, עם פסים בוהקים בסגול ובכחול, ריחף לעבר מגדל אייפל והתנודד בחוסר יציבות ברוח. במקום סל הנוסעים נתלה מתחת לכדור הפורח משטח עץ שהוחזק בארבעה חבלים, ועליו עמדו שולחן ושני כיסאות. השולחן היה ערוך לשניים, ובמרכזו נחה שושנה באגרטל דק. מנורה עם שלושה קנים השלימה את התפאורה, אף שהרוחות שנשבו סביב מגדל אייפל כיבו את הנרות. מגנוס נקש באצבעותיו בכעס, ושלושת הנרות נדלקו שוב.


"אה," אמר אלק. "אתה יודע להטיס כדור פורח?"


"כמובן!" הכריז מגנוס. "האם סיפרתי לך על הפעם שבה גנבתי כדור פורח כדי להציל את מלכת צרפת?"


אלק חייך כאילו מגנוס מתלוצץ. מגנוס חייך בחזרה. למעשה, מארי אנטואנט הייתה מטרד רציני.


"פשוט," אמר אלק בהרהור. "מעולם לא ראיתי אותך נוהג במכונית."


הוא קם כדי להתפעל מהכדור הפורח, שלחש תעתוע הפך אותו לבלתי נראה. מבחינת הסתמיים שסביבם, אלק התבונן ברצינות באוויר הפתוח.


"אני יודע לנהוג. אני גם יודע לעוף, ולטוס, ובאופן כללי לכוון כל כלי רכב שתרצה. אין סיכוי שאתנגש בארובה עם הכדור הפורח," מחה מגנוס.


"אה־הא," אמר אלק, וקימט את מצחו.


"אתה נראה שקוע במחשבות," העיר מגנוס. "האם אתה חושב על כמה שהחבר שלך זוהר ורומנטי?"


"אני שוקל," אמר אלק, "איך להגן עליך אם הכדור הפורח יתנגש בארובה."


אלק חלף על פני מגנוס, עצר והסיט קווצה משערו של מגנוס ממצחו. המגע שלו היה קליל, עדין אבל אגבי, כאילו לא באמת קלט מה הוא עושה. מגנוס אפילו לא שם לב שהשיער שלו מכסה את עיניו.


מגנוס הרכין את ראשו וחייך. היה לו מוזר שמישהו אחר מטפל בו, אבל הוא חשב שאולי יוכל להתרגל לזה.


מגנוס הטיל כישוף שהרחיק ממנו את תשומת הלב של הסתמיים, ואז השתמש בכיסא שלו כמדרגה ועלה למשטח המתנודד. ברגע שדרך עם שתי רגליו על הרצפה, התייצב המשטח כמו אדמה מוצקה. הוא הושיט יד. "סמוך עליי."


אלק היסס, ואז אחז בידו של מגנוס. אחיזתו הייתה חזקה, והחיוך שלו היה מתוק. "סומך."


הוא בא בעקבות מגנוס וזינק בקלילות מעל המעקה אל המשטח. הם ישבו אל השולחן, והכדור הפורח, שהתרומם בחוסר יציבות כמו סירת משוטים על אוקיינוס סוער, ריחף ממגדל אייפל מבלי שייראה. שניות לאחר מכן הם ריחפו גבוה מעל הבניינים, ופריז השתרעה סביבם מכל עבר.


מגנוס הביט באלק, שספג אל תוכו את מראה העיר מגובה שלוש מאות מטר. מגנוס היה מאוהב בעבר, וזה השתבש בעבר. הוא נפגע ולמד להתאושש מהכאב. פעמים רבות.


מאהבים אחרים אמרו למגנוס שבלתי אפשרי להתייחס אליו ברצינות, שהוא מבעית, שהוא יותר מדי, שהוא מעט מדי. יכול להיות שמגנוס יאכזב את אלק. סביר להניח שכן.


אם הרגשות של אלק ישתנו, מגנוס רצה שלפחות יישאר להם הזיכרון הזה. הוא קיווה שהטיול יוביל אותם למשהו רציני יותר, אבל אם זה כל מה שיהיה להם, מגנוס התכוון לוודא שתהיה לכך משמעות.


הזוהר הגבישי של מגדל אייפל נמוג. גם המגדל היה משהו שאנשים לא חשבו שישרוד. אבל הנה הוא, סמל העיר.


משב רוח פתאומי וחזק הכה בהם. המשטח נטה, והכדור הפורח צנח חמישה־עשר מטרים. הם הסתובבו ברוח הצדדית כמה פעמים לפני שמגנוס החווה בתקיפות, והכדור הפורח יישר את עצמו.


אלק אחז במסעד הכיסא ובחן אותו במצח מקומט קלות. "אז, איך מפעילים את הדבר הזה?"


"אין לי מושג!" השיב מגנוס בצהלה. "התכוונתי להשתמש בקסם!"


הכדור הפורח עבר סנטימטרים מעל קשת הניצחון ופנה בחדות לעבר הלובר. הוא היה קרוב לגגות המבנים.


מגנוס לא הרגיש חסר דאגות כפי שניסה להיראות. הרוח נשבה בחוזקה, והמאמץ להטיס את הכדור הפורח במסלול ישר בכיוון הנכון ולהשאירו יציב ובלתי נראה היה גדול מכפי שרצה להודות. ובנוסף עוד היה עליו להגיש ארוחת ערב. והוא נאלץ להדליק את הנרות מחדש שוב ושוב.


רומנטיקה דורשת הרבה עבודה.


מתחת להם, עלים כהים היו תלויים בכבדות על חומות הלבנים האדומות לאורך גדת הנהר, ופנסי רחוב האירו בצבעי ורוד וכתום וכחול בין הבניינים המסוידים בלבן וברחובות המרוצפים הצרים. מצידו האחר של הכדור הפורח נראו גני טווילרי, עם הבריכה העגולה שהתבוננה בהם כמו עין ופירמידת הזכוכית של הלובר, שקרן אור אדומה חתכה אותה באמצע. מגנוס חשב על הקומונה הפריזאית שהעלתה את טווילרי באש, ונזכר באפר עולה לאוויר ובדם על הגיליוטינה. זאת עיר שנשאה כתמים של היסטוריה ארוכה וצער עתיק. מגנוס קיווה שתחת מבטו הצלול של אלק היא תתנקה.


הוא נקש באצבעותיו, ובקבוק שהצטנן בדלי קרח הופיע לצד השולחן. "שמפניה?"


אלק קם בזינוק. "מגנוס, אתה רואה את עמוד העשן שם למטה? זאת שריפה?"


"אז אתה לא רוצה שמפניה?"


צייד הצללים הצביע על שדרה מקבילה לסן. "יש משהו מוזר בעשן הזה. הוא נע נגד כיוון הרוח."


מגנוס נופף בכוס השמפניה שלו. "זה לא משהו שהכבאים יתקשו להתמודד איתו."


"עכשיו העשן קופץ מגג לגג. הוא פנה ימינה. עכשיו הוא מסתתר מאחורי ארובה."


מגנוס עצר. "סליחה?"


"בסדר, העשן קפץ כעת מעל רחוב הפירמידות." אלק צמצם את עיניו.


"אתה מזהה את רחוב הפירמידות מכאן?"


אלק הביט במגנוס בהפתעה. "חקרתי את מפת העיר בקפידה לפני שעזבנו," אמר אלק. "כדי להתכונן."


מגנוס שוב קיבל תזכורת לכך שאלק התכונן לחופשה כפי שהתכונן למשימת ציידי צללים, כי זאת הייתה החופשה הראשונה בחייו. הוא בחן את עמוד העשן העבה שנסחף לתוך שמי הלילה. הוא קיווה שאלק טועה והם יוכלו לחזור לערב הרומנטי שתכנן. אבל למרבה הצער אלק לא טעה: הענן היה שחור מדי וקומפקטי מדי. הזרועות שלו שהיתמרו מעלה רפרפו באוויר כמו קנוקנות מוצקות והתעלמו באופן בוטה מהרוח שהייתה צריכה לפזר אותן. מתחת לפתילי העשן הוא ראה ניצוץ פתאומי.


אלק עמד על קצה המשטח ורכן מטה באופן מדאיג. "שני אנשים רודפים אחרי ה... דבר הזה מעשן. אני חושב שאני רואה להבי שרפים. אלה ציידי צללים."


"הידד, ציידי צללים," אמר מגנוס. "ההידד הסרקסטי שלי לא כולל את הנוכחים על המשטח הזה, כמובן."


הוא קם, ובמחווה החלטית הנמיך במהירות את הכדור הפורח, שכן הבין באכזבת מה שעליו להסתכל מקרוב. הראייה שלו לא הייתה חדה כמו הראייה של אלק שתוגברה ברונה, אבל מתחת לעשן הוא הצליח להבחין בשתי דמויות כהות שרצו על גגות פריז בעיצומו של מרדף.


מגנוס הבחין בפניה של אישה, שנישאו אל השמיים ונצצו חיוורות כפנינה. צמה ארוכה התנופפה מאחוריה בזמן שרצה, כמו נחש בצבעי כסף וזהב. שני ציידי הצללים התקדמו מהר להחריד.


העשן התערבל לאורך גוש מבנים מסחריים ומעל דרך צרה, ונשפך אל מתחם של בתי דירות. הוא התחמק מאשנבים ומצינורות ומפתחי אוורור. ציידי הצללים רדפו כל העת, חותכים כל משוש שחור שהצליף קרוב מדי. בתוך המערבולת החשוכה של העשן הצטופפו אורות זוהרים כמו גחליליות בזוגות.


"שדי איבּליס," מלמל אלק, שאחז בקשת שלו והכין חץ. מוקדם יותר מגנוס נאנק כשהבין שאלק לוקח את הקשת איתו לארוחת הערב שלהם. "באיזה תרחיש יהיה עליך לירות במישהו בחץ וקשת במגדל אייפל?" אמר. ואלק רק חייך בעדינות, משך קלות בכתפיו וחגר את הנשק.


מגנוס ידע שאין טעם להציע שייתנו לציידי הצללים של פריז לטפל באסון השדי המעצבן שהתרחש כאן. אלק נולד ללא היכולת להפנות עורף למטרה טובה. זאת הייתה אחת התכונות המושכות ביותר שלו.


הם היו קרובים יותר לגגות כעת. המשטח התנודד באופן מסוכן כשמגנוס התחמק מארובות, מכבלים ומגרמי מדרגות שהובילו לגגות.


הרוח הייתה חזקה במידה מסוכנת. מגנוס הרגיש שהוא נלחם נגד השמיים כולם. הכדור הפורח התנדנד, נע מצד לצד, ודלי הקרח נפל. מגנוס כמעט התנגש בארובה גבוהה בעת שהביט בבקבוק השמפניה שהתגלגל מהקצה. הוא ריסס זכוכית וקצף כשהתנפץ על הגג מתחת להם.


"מצטער בקשר לשמפניה," אמר אלק. "אני מקווה שזה לא היה בקבוק שיקר לליבך או משהו כזה."


מגנוס צחק. אלק שוב צפה את תגובתו.


"אני מביא רק את הבקבוקים שיקרים לליבי במידה בינונית כדי לשתות אותם על משטח תלוי בגובה שלוש מאות מטר באוויר."


הוא פיצה קצת יותר מדי כנגד הרוח, והמשטח הונף באופן מסוכן בכיוון ההפוך כמו מטוטלת. הוא כמעט הותיר חור בשלט ענקי. מגנוס יישר את הכדור הפורח בחופזה ובדק מה המצב מתחתם.


נחיל השדים התפצל לשניים, והם כיתרו את ציידי הצללים על הגג מתחת להם. הזוג חסר המזל נלכד, אף שהם המשיכו להילחם באומץ. האישה בהירת השיער נעה כמו ברק שנלכד בפינה. שד האיבליס הראשון שזינק לעברם שוסף בלהב השרפים שלה, וכמוהו גם השני והשלישי. אבל הם היו רבים מדי. מגנוס הביט בעת ששד רביעי שיגר את עצמו לעבר ציידת הצללים, ועיניו הזוהרות ניקבו את האפלה.


מגנוס העיף מבט באלק, ואלק הנהן אליו. מגנוס השתמש בכמות ניכרת של קסם כדי להחזיק את הכדור הפורח דומם במקום, רק לרגע אחד. אלק שחרר את החץ הראשון שלו.


שד האיבליס מעולם לא הגיע אל האישה. הזוהר מעיניו נמוג כאשר גוף העשן שלו התפוגג ולא הותיר מאחור דבר פרט לחץ שנתקע בקרקע. גורל דומה ציפה לשלושה שדים נוספים.


ידיו של אלק נעו במהירות מסחררת והמטירו חץ אחר חץ על הנחיל מתחת להם. בכל פעם שזוג עיניים זוהרות נע לעבר ציידי הצללים, שיסף חץ את האוויר ופגע בשד לפני שהגיע אליהם.


חבל שמגנוס נאלץ להקדיש את תשומת ליבו לשליטה באיתני הטבע במקום להתבונן בחבר שלו בהערכה.


שדי האיבליס שבמאסף פנו לעבר האיום החדש בשמיים. שלושה מהם הפסיקו לתקוף את ציידי הצללים ושיגרו את עצמם לעבר הכדור הפורח. חיצים חיסלו שניים מהם לפני שהגיעו אל המשטח, אבל אלק לא הספיק לכוון לעבר השלישי. השד, שלועו הפעור חשף שורת שיניים שחורות חדות, תקף את אלק.


אבל אלק כבר שמט את הקשת ושלף להב שרפים. "פּוּריאל," אמר אלק, והלהב הואר בכוח מלאכים. הרונות על גופו זהרו כאשר נעץ את הלהב לתוך שד האיבליס והפריד באבחה אחת בין הראש לגוף. השד התפורר לאפר שחור.


קבוצת שדים נוספת הגיעה אל המשטח, וגורלם היה דומה. זה מה שציידי צללים עושים, מה שאלק נולד לעשות. הגוף שלו היה נשק, חינני ומהיר, מכשיר שהושחז כדי שיהרוג שדים ויגן על אהוביו. אלק היה טוב מאוד בשני הדברים.


הכישורים של מגנוס היו יותר בתחומי הקסם והאופנה. הוא לכד שד אחד ברשת חשמל והדף אחר בעזרת מחסום בלתי נראה העשוי רוח. אלק ירה חץ בשד שמגנוס הדף, ואז ירה בשד האחרון שהמתין למטה. בשלב הזה לא נותר לציידת הצללים בהירת השיער ולבן לווייתה דבר לעשות. הם עמדו במערבולת של אפר מעלה עשן והרס ונראו מעט אבודים.


"על לא דבר!" קרא להם מגנוס מלמעלה, ונופף בידו. "זה בחינם!"


"מגנוס," אמר אלק. "מגנוס!"


נימת הבהלה האמיתית בקולו של אלק היא שגרמה למגנוס להבין שהרוח חמקה משליטתו, עוד לפני שהרגיש את משטח הכדור הפורח נע מתחת לכפות רגליהם. מגנוס ביצע לשווא תנועה מהירה אחרונה, ואלק רץ אליו וכרך את גופו סביבו.


"תתכונן ל—" צעק אלק באוזנו כאשר הכדור הפורח נטה לעבר הקרקע, וליתר דיוק לעבר שלט של תיאטרון שעליו נכתב כרמן בנורות צהובות בוהקות.


מגנוס ביין תמיד השתדל בחייו להיות מרהיב.


ההתרסקות הזאת עמדה בציפיות.