"מיקרוסקופ האלקטרונים מאפשר לנו לשוטט ביקום המרוחק של תאי גופנו. אבל בטווח הביניים, טווח העין הבלתי מזוינת, דומה שאנו לוקים בקהות חושים מוזרה. אנחנו נעזרים בטכנולוגיה מתוחכמת כדי לנסות לראות את מה שמעבר לנו, אבל לא פעם עינינו טחות מראות את ריבוא הפנים המנצנצות הקיימות קרוב אלינו כל כך. נדמה לנו שאנחנו רואים, כשלמעשה אנחנו רק מגרדים את פני השטח ]...[ האם עוצמת המכשירים שהמצאנו גרמה לנו לפקפק בעין החשופה? [...] קשב לבדו עשוי להתחרות גם בזכוכית המגדלת החזקה ביותר".
כשרובין וול קימרר נשאלה בראיון קבלה לקולג' ללימודי בוטניקה מדוע בחרה ללמוד בחוג הזה דווקא, ענתה: "אני רוצה לדעת למה פרחי האסתר ומוט הזהב צומחים יחד, ולמה הם יפים כל כך!" הסגל המראיין רמז לה שהיא כנראה לא במקום הנכון, ומוטב שתלך ללמוד בחוג לאמנות. היא נשארה ללמוד בוטניקה כמובן, וכיום היא מחברת את כל העולמות המפוצלים שהתרגלנו לחשוב עליהם בנפרד - מדע, אמנות, ידע, יופי, סיפורים ומיתולוגיה.
סיפורי טחבים מספר את סיפורם של צמחים בגובה סנטימטר. כל אותם צמחים שאנחנו דורכים עליהם בדרך כלל או חולפים על פניהם מבלי משים בעיר, ביער או בכפר, ויש להם הרבה מאוד מה ללמד אותנו – על ענווה והדדיות, על תעוזה ואומץ, על מערכות יחסים ונדיבות, על יצירתיות פורצת דרך וגבולות, עלינו עצמנו ועל זמנים קדומים. והם גם מלמדים אותנו לראות.