“היום ה-589

שתי שאלות פתיחה:
אם יהודי מכה פלסטיני ביו"ש למי יאמינו ואת מי לדעתכם יעצרו?
מה הסיכוי של פלסטיני ביו"ש לזכות במשפט צדק? (התשובה היא 3%).


לפני כשנה צפיתי בסרטון הסברה של יוסף חדאד שיצא נגד הטענות שישראל היא מדינת אפרטהייד. הוא הביא כדוגמא את עצמו ואת העובדה שבישראל יש סטודנטים ערבים, שופטים ערבים , רופאים ערבים וכו'. נשמע פנטסטי, לא?
האמת היא שאין בישראל מקומות שבהם תלוי שלט "אסורה הכניסה לערבים", המדינה לא מגבילה את אזורי המגורים והעבודה שערבים רשאים להתגורר ולעבוד בהם, אין איסור על נישואי ערבים ויהודים (אמנם יצטרכו להתחתן בחו"ל, אבל אין איסור כזה). נשמע כמעט גן העדן שיוסף חדאד הבטיח לנו, אם מתעלמים ממה שנקרא בחוק הבינלאומי "פשע האפרטהייד" (Crime of Apartheid) ומאיזה פיל גדול בחדר שנקרא השטחים, יו"ש, הגדה המערבית או איך שלא תכנו את האזור שבו נמצאים אנשים עם מעט מאוד זכויות.
רובנו, כולל עבדכם הנאמן, מתעלמים רוב הזמן ממה שקורה מעבר להרי האופל. כשראיתי בהפגנות בקפלן קבוצה של "אין דמוקרטיה עם כיבוש" אפילו התנגדתי לכך שהם "רוכבים" על המחאה נגד ההפיכה המשטרית כדי לקדם את האג'נדה שלהם, שרבים מהמפגינים לא שותפים לה, ושאם חברי הקבוצה הזאת היו מארגנים הפגנה נפרדת רק על העניין הזה, כנראה היו מגיעים אליה אלף איש לכל היותר.

הספר הזה נכתב כדי לנסות להציג את הקשר בין ההפיכה המשטרית לבין מה שקורה בשטחי יו"ש. הכותב, מיכאל ספרד, הוא עורך דין שהתמחה במשפט זכויות האדם הבינלאומי. משרדו מתמקד בייצוג ארגונים ופעילי זכויות אדם ישראלים ופלסטינים, וקהילות פלסטיניות. ספרד כתב כמה ספרים, ביניהם הספר "חומה ומחדל - גדר ההפרדה - ביטחון או חמדנות?" שכתב יחד עם שאול אריאלי.

ב"כיבוש מבית" מציג ספרד תמונה רחבה של המצב ביו"ש, כולל התייחסות לשאלות כמו מהי ריבונות, מהם סיפוח ואפרטהייד. הוא מתאר את מקומם של המדינה והמתנחלים במצב ששורר בשטחי יו"ש, מציג את הדין הבינלאומי ואת הכללים החלים על הכובש, ובודק האם ישראל עומדת בכללי המשפט הבינלאומי. ספויילר: לא. הוא אף מביא כמה מהמקרים שייצג כעורך דין.

אם הייתי שואל אתכם מי הגורם העיקרי שאליו מפנה ספרד אצבע מאשימה כאשם מרכזי לגבי המצב בשטחים, אולי הייתם סבורים שזו המדינה או נערי הגבעות, אבל תופתעו לדעת שמבחינת ספרד בית המשפט הוא אחראי מרכזי לנרמול הכיבוש ולמתן גושפנקא להפרת החוק הבינלאומי. לדבריו, לא רק שבית המשפט מכשיר בפסיקותיו הפרת זכויות אדם של פלסטינים, אלא הוא, למעשה, ערכאה שיפוטית שאוכפת משטר אפרטהייד. הוא מתאר את המקרים שבהם בג"ץ פסק לטובת הפלסטינים כמיעוט שבא להראות שכביכול יש כאן מערכת משפט הוגנת. ספרד, כמובן, לא מתעלם מהמדיניות של ממשלת ישראל (בעיקר הנוכחית, אך לא רק היא), ומהתנהגות חיילי צה"ל והמתנחלים, ומקדיש להם הסברים רבים בספר. אף אינו חוסך שבטו מהתקשורת הישראלית שאינה מציגה את המצב בשטחים כפי שהוא וגם לגבי מפגיני קפלן הוא מעלה שאלה האם הם חילונים בעלי דימוי עצמי ליברלי שנאבקים על שימור אורח החיים שלהם, או שנאבקים על ערכי הדמוקרטיה.



הספר מאוד מומלץ למי שמעוניין להבין מה קורה במערב הפרוע של יהודה ושומרון תחת השלטון הישראלי, ואיך זה נראה מבעד לעיניים פלסטיניות. רוב הדברים שהוא כותב נשמעים הגיוניים ומובנים, והוא יודע להסביר גם דברים שבטוקבק פשטני נשמעים פשוטים וחד משמעיים (כגון: בנייה לא חוקית), אך בפועל הם יותר מורכבים.
לעיתים נראה שהוא מתעלם מכך שגם הפלסטינים הם לא בדיוק טלית שכולה תכלת, למשל: כשפלסטינים מסרבים לקבל מבני קבע טובים בהרבה מהפחונים שלהם תמורת מעבר למקום אחר; כשספרד מדבר על כך שמתנחלים פלשו לשטח פרטי פלסטיני ובהפגנה היו פצועים, רק שהוא לא מזכיר שהם יידו אבנים בחיילים; במקרה אחר הוא תוהה למה לא מחברים כפרים לא מוכרים (לא חוקיים) לתשתיות.


חובבי החוקים יכולים לבדוק:

לגבי פשע האפרטהייד:
- חוקת רומא (Rome Statute, 2002)
- "האמנה הבינלאומית בדבר דיכוי ועונש פשע האפרטהייד" ( The International Convention on the Suppression and Punishment of the Crime of Apartheid, 1973)

לגבי דיני הכיבוש:
- אמנת האג הרביעית
- אמנת ג'נבה הרביעית


את תפישתו של ספרד לגבי השלטון הישראלי בשטחי יו"ש אפשר לסכם בדבריו:
"הכיבוש היה ועודנו עירוי של רעל. הוא חובר ביום השביעי של מלחמת ששת הימים לווריד הישראלי ובמשך עשורים מאז הוא משחרר יום-יום, שעה-שעה, חומרים מזהמים לגוף שלנו. חומרים אלה הם אבות המזון של ההפיכה המשטרית, וטפטופם המתמיד יצר התמכרות ישראלית לכוח, לנישול, לעליונות."


εϊз”