גיאוגרפיה


נמיד — העולם.


יבשות/אזורי יבשה — אפריקא, אוסטרליס, בריטאניה/בריטאניה הפראית, קל-רומנו/ברית האומות של קל־רומנו, פלאדיי/פלידאה, פינגרבון איילנדס, סטורם איילנדס, ת'אסיה, טוקהר־צ'ין, זלנדה.


האגמים הגדולים — סופיריור, טאלה, הונון, אטו, טהאקי.


אגמים נוספים — פד'ר לייקס/פינגר לייקס.


נהר — טלולה/טלולה פולס.


הרים — אדירונדק, רוקי.


ערים וכפרים — בנט, אֶנְדוּרַנְס, פרימנ'ס לנדינג, האב-ני (האבני), ג'רזי, לייקסייד, פודנאק, פריירי גולד, שיכאגו, ספרקלטאון, סוויטווטר, טלולה פולס, טולנד, וולנאט גרוב, וויטפילד.


ימי השבוע


יום ראשון — יום האדמה


יום שני — יום הירח


יום שלישי — יום השמש


יום רביעי — יום הרוח


יום חמישי — יום הארץ


יום שישי — יום האש


יום שבת — יום המים


פרק 1


יום הארץ, עשירי במאיוס


מג קורביין נכנסה לשירותים במשרד הקישור ופרשה את הפריטים שנדרשו לה, לדעתה, לצורך נבואה: משחת חיטוי, תחבושות ותער מתקפל כסוף, מעוטר בעלים ופרחים יפים מצידה האחד של הקת. בצידה האחר היה חרוט הסימון קס759 בספרות ואותיות פשוטות. במשך עשרים וארבע שנים, הסימון הזה היה השֵם היחיד שהיה לה.


במקום תא חסר אישיות היו לה עכשיו שם של ממש ודירה אמיתית. במתחם שבו גודלה ואומנה... ונוּצלה... היתה לה חברה אחת: ג'ין, הנערה שלא נתנה לאף אחד לשכוח שפעם היו לה בית ומשפחה מחוץ למתחם — הנערה שעזרה לה לברוח.


עכשיו היו למג הרבה חברים, ולא היה אכפת לה שרובם אינם אנושיים. הטרה אינדג'ין נתנו לה הזדמנות לחיים, ועזרו לה למצוא דרכים להתמודד עם ההתמכרות שעתידה בסופו של דבר להרוג אותה. אף על פי שסיימון וולפגארד, המנהיג של חצר לייקסייד, התעקש שפגש פעם מישהי ששרדה מספיק זמן כדי להזדקן.


היא רצתה להאמין שזה אפשרי. היא קיוותה שהניסוי של הבוקר יספק רמז שיאפשר לה לגלות איך זה אפשרי.


אחרי שבדקה וּוידאה שלא שכחה משהו שהן יזדקקו לו, מג התיישבה על האסלה הסגורה וחיכתה למרי לי, החברה האנושית שלה, שהתלמדה עכשיו בהאזנה לנבואות של מג ובפירוש שלהן.


הקסנדרה סנגווי ראו נבואות כשעורן נחתך. הן אומנו בתיאור החזיונות והתמונות. אבל הנערות לא למדו איך לפרש את מה שראו. זה היה חסר טעם. ברגע שנערה החלה לדבר, היא התמלאה באופוריה שמיסכה את מחשבתה והגנה עליה מפני מה שחשפו התמונות שראתה. למעשה, הדרך היחידה שבה נביאת דם יכלה לזכור מה ראתה היתה לשתוק. אם לא הגתה את המילים בקול, היא זכרה מה ראתה.


היה צורך בנחישות מיוחדת — או ייאוש מיוחד — כדי לשאת את הייסורים שמילאו את מי שלא דיברה אחרי שעורה נחתך. הסיבה לכך שהקסנדרה סנגווי התמכרו לחיתוך מלכתחילה היתה חוויית האופוריה, שהיתה כמעט אורגזמית.


נדרש אומץ של ממש להכיר בכך שאחרי שנים רבות כל כך של חיתוך לפי לוח זמנים קבוע, לתועלתם של אחרים, היא לא תוכל להיגמל לגמרי מההתמכרות. היא לא יכלה להתכחש לנבואות שבתוכה. אם רצתה בכך ואם לאו, מג היתה חייבת לחתוך.


לכן, המפגש היום עם התער היה חשוב כל כך. היא לא חוותה תחושת מחטים וסיכות שלרוב בישרה שמשהו עומד לקרות. שום דבר לא העיק עליה, וזה הפך את הבוקר הזה למועד המושלם כדי לגלות מה קורה כשהיא מבצעת חתך מבוּקר.


הדלת האחורית של המשרד נפתחה. רגע לאחר מכן, מרי לי עמדה בפתח השירותים ובידה פנקס קטן ועט.


שתיהן היו בערך בנות אותו גיל, נמוכות קומה ובהירות עור. אבל למרי לי היו עיניים כהות ושיער בתספורת מדורגת שהגיע אל מתחת לכתפיה, ואילו למג היו עיניים אפורות צלולות ושיער שחור קצר, שעדיין היה צבוע ברובו באדום־כתום מוזר, כתוצאה מניסיונותיה להסתתר כשברחה מהאיש שהיה המשגיח שלה.


"את בטוחה לגבי זה?" שאלה מרי לי. "אולי כדאי שנחכה עד שסיימון והנרי יחזרו מגרייט איילנד."


מג נענעה את ראשה לשלילה. "אנחנו צריכות לעשות את זה עכשיו, לפני שהמשרד נפתח ותהיה... דעה... נוספת שעלולה לשנות את מה שאראה. ולאד עובד היום ביללת הקריאה הטובה. נוכל לספר לו על הנבואה — והוא קרוב מספיק אם נזדקק לעזרה."


"בסדר." מרי לי משכה כיסא מפינת האוכל הקטנה, הציבה אותו מחוץ לפתח חדר השירותים והתיישבה. "מה כדאי שאשאל אותך?"


מג חשבה על זה. כשלקוחות הגיעו למתחם של המשגיח, היתה להם שאלה מסוימת. בשלב זה היא לא רצתה לצמצם מדי את טווח השאלה, אבל היא היתה חייבת להציב גבול כלשהו. "זה מה שכדאי שתשאלי: לְמה צריכים תושבי חצר לייקסייד לצפות במהלך מחצית היֶרַח הקרובה?"


"זה קצת מעורפל," אמרה מרי לי. "ו... מחצית היֶרַח?"


"אם אשאל לגבי משהו מסוים בחצר, יכול להיות שנחמיץ משהו אחר — וזה יכול להיות דווקא הדבר החשוב שהאחרים צריכים לדעת," ענתה מג. "שבועיים זה מספיק זמן. ולגבי מחצית היֶרַח, בדיוק למדתי את המונח הזה ואהבתי את הצליל שלו. אני חושבת שהוא מתאים יותר לנבואות מאשר המילה 'שבועיים'."


"אבל אם זה לא יעבוד, אם לא נשיג שום דבר שימושי, אז חתכת את עצמך לחינם," התווכחה מרי לי.


"לא לחינם," אמרה מג. האופוריה היתה סיבה מספקת לחיתוך. אבל היא לא רצתה להגיד את זה לחברתה, לכן סיפקה אמת אחרת. "אם אוכל לרווח בין החיתוכים, מפני שחתך אחד יוכל לספק את האזהרות שאנחנו צריכים למשך שבועיים וישקיט את תחושת המחטים והסיכות שדוחפת אותי לחתוך, יהיו לי יותר שנים לחיות. ואני רוצה לחיות — במיוחד עכשיו, כשיש לי חיים אמיתיים."


רגע קצר של שקט. ואז מרי לי אמרה, "מוכנה?"


"כן." מג פתחה את התער הכסוף, והצמידה את צידו הרחב של הלהב לעורה. רוחבו של הלהב היה שישה וחצי מילימטרים והוא סיפק את המרחק המושלם בין חתכים — מרחק שהפריד בין הנבואות בלי לבזבז עור יקר ערך. היא יישרה את צידו האחורי של הלהב במקביל לצלקת האחרונה באמתה השמאלית. ואז סובבה את ידה וחתכה בדיוק בעומק שיאפשר לדם לזרום בחופשיות, ולא פחות חשוב, ישאיר צלקת.


כאב מייסר מילא אותה, ההקדמה לנבואה. היא חשקה שיניים כששמעה מישהו בוכה — מישהו שאף אחד אחר לא יכול היה לשמוע — הניחה את התער בצד והשעינה את זרועה מעל הכיור. לאחר מכן היא הנהנה בתנועה חדה למרי לי.


"לְמָה צריכים תושבי חצר לייקסייד לצפות במהלך מחצית היֶרַח הקרובה?" אמרה מרי לי. "דברי, נביאה, ואני אקשיב לדברייך."


היא דיברה, מגלה כל מה שראתה. התמונות התפוגגו ברגע שהמילים יצאו מפיה, ואחריהן הופיעו גלי האופוריה שהחליפו את הכאב והעבירו עקצוץ מענג בשדיה ומשיכה קצבית בין רגליה.


היא לא ידעה כמה זמן ריחפה על גלי ההנאה של האופוריה. לפעמים נדמה שהם מתפוגגים רגעים אחרי שזיהתה את התמונה האחרונה, ובפעמים אחרות היא נסחפה זמן־מה בערפל של הנאה גופנית. כנראה עבר לא מעט זמן, כי כשהפכה מודעת לסביבתה שוב, הבינה מג שמרי לי כבר הספיקה לחבוש את החתך, לנקות את התער ולשטוף את הכיור.


הדם של הקסנדרה סנגווי היה מסוכן הן לבני אדם והן לאחרים. השתמשו בו כדי להכין שני סוגי סמים — להזדאב ולהתכייף. שני סוגי הסם עוררו בעיות רציניות ברחבי ת'אסיה במהלך החודשים האחרונים. ולכן, כשתכננו את החתך הזה, מרי לי והיא הסכימו שכל הדם ינוקה מייד, והתחבושות ייאספו לאחר מכן ויישרפו במתחם השירות של החצר.


"הצלחתי?" שאלה מג. "אמרתי דברי נבואה? ראיתי משהו שאפשר להשתמש בו?" קולה נשמע לה מחוספס, וגרונה כאב. היא רצתה לבקש ממרי לי כוס מים או מיץ, אבל לא הצליחה להמריץ את עצמה מספיק כדי לומר משהו נוסף.


"מג, את סומכת עליי?"


זה נשמע מענה מבשר רעות לשאלות שלה. "כן, אני סומכת עלייך."


מרי לי הנהנה, כאילו הגיעה להחלטה. "כן, זה הצליח. אפילו יותר טוב ממה שקיווינו. אני צריכה קצת זמן לארגן את התמונות בסדר כלשהו."


לא בדיוק שקר, אבל גם לא האמת כולה.


מג בחנה את חברתה. "את לא רוצה לומר לי מה אמרתי, מה ראיתי."


"נכון. אני באמת לא רוצה."


"אבל —"


"מג," מרי לי עצמה לרגע את עיניה. "אף אחד בחצר הזאת לא נמצא בסכנה מיידית, אבל אמרת כמה דברים... מטרידים, דברים שאני לא בטוחה איך לפרש. אני רוצה לנסות קודם לארגן את התמונות בדרכים שונות, כמו שעשינו בפעם הקודמת, כשציירנו את התמונות על כרטיסיות וערבבנו אותן עד שהן סיפרו לנו סיפור. אחר כך אלך ליללת הקריאה הטובה ואדבר עם ולאד."


"לא ראיתי משהו רע שיקרה לסם? או לסיימון? או... למישהו אחר כאן?" בצורתו האנושית, סם וולפגארד נראה עכשיו פחות או יותר בן שמונה או תשע, אבל הוא עדיין היה גור. וסיימון היה חבר שלה. החזה שלה כאב רק מהמחשבה שמשהו עלול לקרות למישהו מהם.


מרי לי הנידה בראשה. "לא אמרת שום דבר שעלול להצביע על סכנה למישהו כאן." היא נגעה בידה של מג. "שתינו לומדות כרגע איך לעשות את כל זה, ואני רוצה לדבר עם עוד מישהו לפני שאדבר איתך על מה שראית. בסדר?"


שום סכנה מיידית. אף אחד מחבריה לא נמצא בסכנה. "בסדר."


"כבר כמעט תשע. כדאי שתאכלי משהו לפני שאת פותחת את המשרד."


מג יצאה מחדר השירותים אחרי מרי לי, ואכן הרגישה קצת מסוחררת. היא צריכה לאכול, וקצת שקט. היא צריכה גם להחליט מה לומר לז־אב שיגיע היום למשמרת. גם אם תנסה להתחמק ממנו, הז־אב יריח את הדם והמשחה. היא היתה די בטוחה שתוכל לשכנע את ג'ון לא להשמיע אזעקה, ואם זה יהיה תורו של סקיפי לשמור, כמה עוגיות יסיחו את דעתו. אבל אם בלייר, אוכף החוק הראשי של החצר, יגיע עם סקיפי כמו שעשה בדרך כלל...


אולי מרי לי צודקת ובאמת כדאי לספר לוולאד לפני שמישהו יתחיל ליילל על החתך, וכולם יגיעו בריצה וידרשו תשובות.


"מרי?" אמרה מג כשמרי לי פתחה את הדלת האחורית של המשרד. "לא ראיתי שום דבר שקשור לאחרים?"


מרי לי נדה בראשה וקימטה את מצחה. "טוב, ראית כפות חופרות."


"חופרות?" עכשיו מג קימטה את מצחה. "למה שדבר כזה יופיע בחיזיון?"


"אני לא יודעת. אולי ולאד או הז־אבים יצליחו להבין." מרי לי היססה. "את תהיי בסדר? אין לך סחרחורת או משהו?"


"לא, אני בסדר."


"אל תשכחי לאכול."


"לא אשכח."


אחרי שמרי לי סגרה את הדלת האחורית, מג בדקה את תוכן המקרר שמתחת לדלפק. במתחם, השמות המהלכים לא הרשו לנערות להחליט מה ירצו לאכול אחרי חתך. הן אכלו טוב, אבל מעולם לא ניתנה להן בחירה. לגבי שום דבר.


מכיוון שהתקשתה להחליט, היא חיממה בתנור־גל פרוסה קטנה של פשטידה וחצי כריך בשר. היא מזגה לעצמה מיץ תפוזים ולקחה את הארוחה לחדר המיון.


היא יכלה לבחור אחד מהתקליטורים ששאלה ממוזיקה וסרטים ולהקשיב למוזיקה תוך כדי אכילה. או לדפדף באחד מהמגזינים שהשתמשה בהם כדי להרחיב את מאגר התמונות עבור הנבואות.


אבל היא לא רצתה צלילים חדשים או תמונות חדשות כרגע. היא רצתה לדעת מה ראתה. היא רצתה לעזור לפענח את משמעות התמונות.


ולמרות ניסיונות ההרגעה של חברתה, מג רצתה לדעת מה היה הדבר שהופיע בחיזיון ומרי לי לא רצתה לדבר עליו.


____


ולאדמיר סנגווינטי, מנהל שותף ביללת הקריאה הטובה, התיישב ליד השולחן במשרד של חנות הספרים. הוא הדליק את המחשב, התעלם מערימת הניירת הקטנה וכתב דוא"ל מהיר לסטברוס סנגווינטי שהתגורר בטולנד, העיר הגדולה בחוף המזרחי ומקום מושבן של ההוצאות לאור הגדולות ביותר.


הוצאות לאור אנושיות, כמובן. מאז הטלטלה באזור המערב התיכון כשבועיים קודם לכן, הואט קצב המשלוחים של כל סוגי הסחורות, בין שהגיעו מהמערב התיכון ובין שלא. לכן בהחלט ייתכן שרבים מהספרים שהזמין לחנות אכן חסרים במלאי של אותן הוצאות לאור אנושיות, ובאמת חיכו שם למשלוח נייר לטובת הדפסות חדשות וחוזרות. אבל ייתכן גם שהטענה בדבר מחסור במלאי מקורה בטיפשותם של המוציאים לאור, ועולה רק ביחס להזמנות של הטרה אינדג'ין.


סטברוס יגלה במה באמת מדובר. כמו סבא ארבוס, הוא אהב סרטים ישנים ולעיתים קרובות בחר להציג את עצמו כקריקטורה של בני מינו — מעין ערפד כפרי במכנסי ג'ינס כחולים, חולצה משובצת ונעלי עבודה, שאומר דברים כמו, "אני אצטרך ממך אריזה של שש מנות דם, אישי הטוב." אבל כשמילא תפקיד רשמי עבור חצר טולנד, סטברוס נהג לפי מסורת הסנגווינטי. לא היה בו שום סממן כפרי כשהגיע בלימוזינה, בחליפה שחורה איכותית.


בלשון נקייה, סטברוס כונה פותר הבעיות של חצר טולנד. ולאד, שידע כיצד ערפדים אחרים פתרו בעיות, כמעט ריחם על בני אדם שזכו לביקור רשמי ממנו. סטברוס יעודד בעלי עסקים לתת קדימות לחנויות כמו יללת הקריאה הטובה במשלוח הזמנות שהתעכבו, וולאד יוכל להיענות לבקשות שמגיעות לחצר לייקסייד מהתיישבויות הטרה אינדג'ין. אחרי הכול, הסחורות שבני האדם ייצרו היו הסיבה היחידה לכך שהטרה אינדג'ין ביבשת ת'אסיה סבלו את המשך קיומם של הקופים הפולשניים האלה. אם הסחורות לא יסופקו, לבני אדם יהיה ערך אחד ויחיד — כבשר למאכל.


בדיוק כשלחץ על שליחת הדוא"ל, ולאד שמע מישהו עולה במדרגות. צעדים מהוססים, אבל לא חשאיים. יכול להיות שמישהו מלהקת בני האדם רוצה להשתמש במחשב בחדר האגודה העסקית. החדר השתרע על פני חצייה האחר של הקומה השנייה של יה"ה, ובני האדם היו אמורים לבקש רשות לפני שהם נכנסים אליו. העובדים החדשים יותר עדיין הסתגלו לעבודה ישירה תחת האחרים. זה יכול להסביר את ההיסוס.


כשמרי לי נעמדה בפתח הדלת וולאד ראה את ארשת פניה, הוא הבין שהיא היססה כי ידעה שמה שהיא עומדת לומר לא ימצא חן בעיניו. הוא סגר את תוכנת הדוא"ל וחיכה לראות מה רוצה כדור הצמר המתפוצץ.


בתקופה שבה יללת הקריאה הטובה היתה פתוחה ללקוחות אנושיים, הוא שמע נשים אנושיות מכנות אותו "ממתק", כינוי שהעיד על כך ששערו ועיניו הכהים, עורו השחום ופניו הנאות קסמו לטרפו ומשכו אותו בקלות. עבורו, הזנה היתה לעיתים קרובות משולבת במשחק מקדים.


אבל מרי לי מעולם לא הראתה בו שום עניין מיני, ובכך הוכיחה שהיתה חכמה יותר מנשים אנושיות אחרות. ומכיוון שהיא יצאה עם שוטר, הוא לא חשב שבאה לכאן כדי להשליך את עצמה לרגליו דווקא עכשיו.


מה שאומר שהסיבה לכך שהיא עלתה לחפש אותו באמת לא תמצא חן בעיניו.


"אני יכול לעשות בשבילך משהו, מיס לי?" הוא שאל לבסוף, כשהיא המשיכה לעמוד בפתח.


היא מיהרה פנימה והתיישבה בכיסא שמולו.


היא רועדת, הוא חשב, ונמלא פתאום דאגה. "מה קרה?"


"שום דבר. עדיין," ענתה מרי לי. "אתה צריך להגיד לז־אב השמירה שלא יתרגז ויסעיר את כולם."


עלה על דעתו שהוא לא יודע מי אמור להיות היום בתפקיד. ניית'ן וולפגארד, אחד מאוכפי החוק הטובים ביותר של החצר, היה בדרך כלל ז־אב השמירה כשמג עבדה במשרד הקישור. אבל חופשתו של ניית'ן תימשך עוד שבועיים לפחות, וכרגע הוא רץ עם הז־אבים בהרי האדירונדק, חופשי להשיל מעליו את חובותיו עם עורו האנושי. הסנגווינטי הרגישו יותר בנוח בערים האנושיות מכיוון שעשן, הצורה הנוספת שלהם, הפך אותם לטורפים מושלמים בסביבה עירונית. אבל עבור משני־צורה כמו ז­­־אבים, ד־ובים ומגוון בני משפחת החתוליים, החיים בחצר היו מאמץ בלתי פוסק.


למעשה, עבור חלק מהטרה אינדג'ין, עבודה בחצר היתה קורבן שהקריבו שאר בני מינם. הם פקחו עין על הטורפים בני שתי הרגליים שהגיעו לת'אסיה מחלקים אחרים של העולם. הם אלה שאפשרו לבני האדם להתקיים ביבשת הזו. ולאד תהה אם מי מבני האדם מודע לכך — או מבין מה קורה למקומות שהוענקו לבני אדם, כשמקום "מתורבת" כמו חצר נעלם מהם.


אבל המחשבות הללו לא היו חשובות כרגע, כשהנקבה הזו נועצת בו מבט מעברו האחר של השולחן.


"מה ירגיז את הז־אב?" הוא שאל, והיתה לו תחושה לא נוחה שהוא כבר יודע את התשובה.


"מג חתכה את עצמה."


ידיו של ולאד נקמצו לאגרופים, אבל הוא לא קם ממקומו.


"תכנַנו לעשות את זה הבוקר." אמרה מרי לי בחיפזון. "סוג של ניסוי."


תן לה לדבר. "משהו הטריד את מג?"


"לא. זה היה בדיוק העניין. לבצע חתך מבוקר כששום דבר לא דוחף אותה לכך."


אלף חתכים. לכאורה זה מספר החתכים שהקסנדרה סנגווי יכולה לספוג לפני החיתוך שיהרוג אותה או יגרום לה לאבד את שפיותה. ולא היה מדובר רק בחתכים שנעשו בתער. כל פעם שהעור נפצע, ולא משנה איך, נספרה ונוספה לסכום הכולל. רוב הנערות הללו לא יזכו להגיע ליום ההולדת השלושים וחמישה שלהן, ומג יושבת לה כאן וחותכת בלי שום סיבה.


התמכרות היא סיבה בפני עצמה. זה יכול להסביר למה מג בחרה לעשות את זה כשסיימון וולפגארד והנרי ברגארד לא בחצר. אבל זה לא הסביר למה מרי לי באה אליו.


הוא היה צריך להישמע רגוע, הגיוני. מרי לי היתה חלק מהלהקה האנושית של מג, ושתיהן הוכיחו יכולת לעבוד יחד בפענוח נבואות. "הניסוי היה מוצלח?"


מרי לי הנהנה. "הפעם הזו היתה שונה מהפעם הקודמת שסייעתי לה. אחרי האי־נוחות הראשונית... מג התחילה לדבר. המון תמונות. אני חושבת שהיא גם שמעה חלק מהדברים, אבל הקולות והצלילים היו חלק מהתמונות. כתבתי אותם." היא הושיטה לו דף נייר.


ולאד בחן את הרשימה הארוכה. "מה זה אומר?" הוא הצביע על האות ע' בסוגריים אחרי כמה מהמילים.


"זו עצירה," אמרה מרי לי. "זה היה שונה מהפעם הקודמת. הפעם מג עצרה מדי פעם, כמו אתנחתא ביצירה מוזיקלית, אז חשבתי שכל קבוצת מילים יוצרת תמונה." היא הושיטה לו כרטיסיות.


הוא לקח אותן באי־רצון. "מה היתה השאלה ששאלתן?"


"שאלנו לְמה צריכים תושבי חצר לייקסייד לצפות במהלך מחצית היֶרַח הקרובה."


"תושבים? לא רק הטרה אינדג'ין?"


היא היססה. "לא. אמרנו תושבים, לא רק האחרים. אז מה שמג ראתה כולל את כל מי שחי בחצר."


כלומר כולם, כולל מג ומרי לי.


ולאד הסתכל על ה"סיפורים" שבכרטיסיות והצטמרר.


דרושה עזרה: למא"ז


שביל אש (בעֵרה/תופת?) נתיב מצפן/מצפן נתיב?


נערה בהיריון על דרך עפר. תער כסוף. דם.


"לא! עוד לא מאוחר מדי!"


נערה בוכה. תער כסוף. צבי שרוע ליד כביש מהיר


(נדרס על ידי מכונית).


דוב חום אוכל אבנים יקרות.


גינת ירק. כפות חופרות, ידיים שותלות.


שלטי "למכירה".


הוא לא הבין את כל ה"סיפורים", אבל אם הוא פירש נכון את השאר, הטרה אינדג'ין יצטרכו לפעול במהירות.


ולאד בחן את מרי לי. הוא אומנם לא הבין את כל ה"סיפורים", אבל נראה שעבורה היתה להם משמעות כלשהי.


"מה מהדברים כאן את מבינה?" הוא הניח את הכרטיסיות על קצה השולחן כך שהיא תוכל להגיע אליהן.


היא היססה, ואז הצביעה על הכרטיסייה שעליה המילים דרושה עזרה: למא"ז. "מעל הדלת של משרד הקישור מופיעות האותיות אתל"א שמשמעותן 'אין תוקף לחוקי אדם'. המשמעות של למא"ז היא, 'ללא מועמדים אוהבי ז־אבים'". היא בלעה בכוח והתחמקה ממבטו. "בשבוע האחרון המילים האלה הופיעו בלא מעט ממודעות הדרושים בחדשות לייקסייד, וראיתי גם כמה שלטים כאלה בחלונות ראווה."


"הבנתי." והוא באמת הבין. הדבק תווית של אוהב ז־אבים על כל מי שרוצה לשמור על השלום בין בני אדם והטרה אינדג'ין, במיוחד על אלה שיש להם קשר ישיר עם האחרים בכל תפקיד או מובן, וכך תאלץ אותם לבחור בין עבודה והאפשרות להאכיל את המשפחות שלהם, לבין התנגדות לאותם טיפשים שמחרחרים ריב שיסתיים בהרבה מאוד בני אדם מתים או מגורשים מהעיר.


הוא חשב על בני האדם שעובדים בחצר ועל שני הצרכים הבסיסיים שיש לכל אחד — אוכל ומחסה — ושאל, "האם האותיות האלה מופיעות רק בהצעות עבודה, או גם במודעות או פרסומים של מקומות מגורים?"


מרי לי לא ענתה, וזו היתה תשובה בפני עצמה.


"מה עוד?" שאל ולאד.


"זה... לא מתפקידי לומר."


הוא רכן קדימה. היא נרתעה.


"תאמרי בכל זאת," הוא הציע.


"רות סטיוארט וקארל קובלסקי. לאחרונה מעודדים את כולם לשתול גינה הקיץ, ולגדל ירקות כהשלמה למה שאפשר למצוא בחנויות. אז רות וקארל קנו כל מה שצריך והקימו ערוגת ירקות לבניין שלהם מתוך הבנה שהם יוכלו ליהנות ממחצית התוצרת ושאר הדיירים בבניין, כולל בעל הבית, יחלקו במחצית השנייה. אבל אחרי שהעבודה הסתיימה, בעל הבית מסר להם הודעת פינוי. הוא אמר שהם דיירים לא ראויים. הוא רוצה שהם יעזבו עד סוף מאיוס מפני שכבר יש לו דיירים אחרים, ראויים יותר לדעתו, שייכנסו לדירה כבר באמצע ג'וּיִין. כלומר לרות ולקארל יש רק שלושה שבועות למצוא מקום אחר ולעבור אליו. הם חתמו על חוזה לשנה, ובקושי הספיקו להתמקם בדירה החדשה. האיש הזה מסרב לשלם להם על מה שקנו כדי להקים את הערוגה או להחזיר להם את הפיקדון שנתנו, או את שכר הדירה של החודש האחרון ששילמו כשחתמו על החוזה. אם הם היו ראויים לפני שעשו את כל העבודה, למה הם לא ראויים עכשיו? ואם הבחור הזה יצליח לעשות דבר כזה ולא לשלם עליו מחיר, מה ימנע מכל בעל בית אחר לעשות תרגיל דומה?"


מה ימנע מבעל הבית הזה לעשות תרגיל דומה עם הדיירים הבאים? נשמע שזאת אולי בעיה של בני אדם מול בני אדם. בני אדם רימו זה את זה כל הזמן.


אבל קארל קובלסקי היה אחד מהשוטרים שעובדים ישירות עם מנהיגי החצר כדי למנוע מכל התנגשות קלה בין בני אדם והאחרים להסלים למאבק רציני. אם קובלסקי מתויג כאוהב ז־אבים ומושלך מביתו בגלל זה, כדאי שהאחרים יפנו יותר תשומת לב לדברים שעל פני השטח נראים כמו עניינים של בני האדם.


ובעצם, אם רותי הפכה לדיירת לא ראויה מפני שעבדה עכשיו עבור החצר, הבעיות עם בעל הבית המסוים הזה הן כבר לא לגמרי עניינם של בני אדם בלבד, נכון?


כדאי לדון בזה עם סבא ארבוס.


לפחות עכשיו, כשמרי לי היתה כולה סערה ולהוטה להגן על חבריה, היא התנהגה שוב כמו בדרך כלל ולא כמו ארנבת מפוחדת. היא סיפרה לו על רותי וקובלסקי, אבל היא חשפה גם עם מה היא ומייקל דיבייני מתמודדים. גם דיבייני עבד מול האחרים, ומרי לי עבדה בחצר. כרגע היא מתגוררת באחת מדירות השירות שמעל חנות תופרת/חייט, אבל במוקדם או במאוחר היא ודיבייני ירצו לעבור לגור יחד כזוג ויצטרכו להתמודד עם אותה עוינות.


"עוד משהו?" הוא שאל. היא כבר נתנה לו הרבה חומר למחשבה, אבל הוא הרגיש שהיא עדיין לא סיימה.


מרי לי הצביעה על האזהרה שמשהו אינו מאוחר מדי. "אני לא חושבת שזה היה חלק מהחיזיון. אני חושבת שמג צעקה את זה כדי להזהיר את הנערה שהיא ראתה בחיזיון." היא נשפה. "שני ה'סיפורים' על הנערות כללו תער כסוף. נביאות הדם בצרות, נכון?"


המילה "צרות" היתה תיאור עדין מדי למה שאולי קורה לבנות האלה.


"תודה, מיס לי," אמר ולאד, מתעלם מהשאלה. "את ומג נתתן לי הרבה חומר למחשבה. אבל הגיע הזמן שכולנו נתחיל את יום העבודה. את מכינה הזמנות בחנות הספרים היום, נכון?"


"כן. את ההזמנות שאוכל להכין, בכל אופן." מרי לי קמה, אבל לא פנתה אל הדלת. "רות לא התכוונה לספר לך על ערוגת הירקות או על החלק השני."


"אז אני שמח שסיפרת לי."


ולאד הקשיב למרי לי יורדת במדרגות לפני שדחף את עצמו מהשולחן והלך אל החלון שהשקיף על שדרת קרופילד.


הקופים הארורים המשיכו לקשקש ברדיו ובעיתונים על תנועת בני אדם בראש ובראשונה. בני האדם היו מין צעיר ביחס לטרה אינדג'ין, שבצורה זו או אחרת התהלכו בעולם הרבה לפני הדינוזאורים. אבל בני האדם חשבו שהם צריכים לשלוט בעולם, והנאומים של חברי תנועת בב"ב עודדו חשיבה כזאת.


האם בני האדם לא הבינו שהטרה אינדג'ין כבר שמעו מילים כאלה בעבר? האם לא הבינו שהמילים הללו הן אזהרה שמתחת לפני השטח הולך ונבנה מאבק על טריטוריה?


האם הם לא תהו מה קרה לערים, לתרבויות, שהתקיימו בזמנים אחרים שבהם בני אדם העלו תביעות מסוג זה?


בסדר, חשב ולאד. מה שיבוא יבוא. קופים שכמוכם, אין לכם מושג מה עוד נמצא שם בארץ הפראית. אבל אתם תגלו. אם תפתחו במלחמה עם האחרים בת'אסיה, אתם תגלו.


בעודו עומד ומתבונן בתנועה הזורמת בשדרת קרופילד, הוא ראה מכונית עוצרת מעבר לרחוב. שני גברים ירדו ממנה, הוציאו כלי עבודה מתא המטען והחלו לנעוץ שלט בחצרו של אחד מבנייני האבן הגדולים מול החצר. ואז הם חצו גינה של בית עץ דו־קומתי בדרכם למדשאה של בניין אבן גדול נוסף, והעמידו גם שם שלט.


אני לא יכול לחכות עד שאדבר על זה עם סיימון, הוא חשב כשחזר אל השולחן ושלח דוא"ל מהיר אל כל הסנגווינטי החיים בת'אסיה. מה שמג ראתה כבר קורה, כלומר נביאות הדם, מתוקות הדם, כבר נמצאות בסכנה.


הוא סגר את תוכנת הדוא"ל ויצא מיללת הקריאה הטובה, אחרי שעצר בדרכו לעדכן את מרי לי שהוא יוצא. בחוץ הוא שינה צורה לעשן ומיהר אל בתי הלשכה לדווח לסבא ארבוס.


אל: כל הסנגווינטי בת'אסיה


נושא: למא"ז


עִברו על מודעות הדרושים בעיתונים. חפשו את ראשי התיבות למא"ז. המשמעות שלהן היא "ללא מועמדים אוהבי ז־אבים" והן מופנות נגד בני אדם שאינם אויבים של הטרה אינדג'ין. הָכינו רשימה של העסקים שפרסמו את המודעות האלה. חפשו את האותיות הללו גם במודעות להשכרת דירות או בתים. אספו את המידע, אבל בינתיים אל תעשו שום דבר נוסף. הטרף האמיתי הוא טורפים על שתי רגליים מלהקה שנקראת "בני אדם בראש ובראשונה". הם מסתתרים בין שאר בני האדם, והאותיות למא"ז הן סימן לכך שהם נמצאים בטריטוריה שלכם.


הסנגווינטי יקראו לאותם בני אדם "דוברי רעל" מפני שהם מרעילים בני אדם אחרים במילים שלהם.


פקחו עין ודווחו. הניחו לדוברי הרעל לחשוף את עצמם. כך יהיה קל יותר להרוג אותם.


ולאדמיר סנגווינטי בשם ארבוס סנגווינטי