“שישים ושבעה מבני משפחתי – אמי, אביה, שלוש אחיותיי, שלושה מאחיי, דודות, דודים ובני דודים – נרצחו באושוויץ”.
בספר מכתב לילדיי, טסלר מביא הצצה חיה לחוסר ההיגיון שסבב אותו במהלך מלחמת העולם השנייה. על האלפים שהועמסו על רכבות והובלו מווישאו לאושוויץ, שמתוכם רק קבוצה קטנה שרדה. בין השורדים היו טסלר, אביו ושניים מאחיו. זהו סיפור מדהים על החוויות שלהם כיהודים חסידים שנקלעו לתוהו ובוהו ולאימה של השואה.
החינוך שקיבל טסלר הדגיש את המסירות לקהילה ולמשפחה – ערכים שלא נשכחו במחנות הריכוז, שם הוא ובני משפחתו הצילו אחד את השני ממוות בטוח. אבות מעטים עם בניהם שרדו יחד את מחנות הריכוז. למרות הסיכויים המעטים, טסלר ואחיו בורוך הצליחו להישאר יחד, כשהם משתתפים במשימות העבודה של אביהם כדי להגן עליו ממוות, משמרים לא רק את הקשר המשפחתי אלא גם את רוחניותם.
למרות האווירה שבה שוביהם ניסו להקטינם ולהתייחס אליהם כאל בעלי חיים, מי שנותר ממשפחתו של טסלר ועוד שבעה יהודים מווישאו עשו מאמץ מיוחד לשמור על אמונתם. הקבוצה שלהם התכנסה בסתר כדי להתפלל בחגים. מצוות דתיות אלה היוו מעט נחמה במחנה.
בנוסף לתיאור החי של מאבקי היום יום בחיי המחנה, מכתב לילדיי עוקב אחר טסלר מעבר לשחרור, מספר על הימים כאדם עקור הנאבק לחיים חדשים בתוך ההרס באירופה שלאחר המלחמה, כמהגר אמריקאי השואף לבנות מחדש את משפחתו ולהצליח בעסקים, וכתורם לחינוך ולבריאות.
כשהוא מזכיר את דרך החיים עתיקת היומין בווישאו שנמחקה עקב השואה, סיפור מעורר השראה זה מעביר את התקווה, הנחישות וההתמדה שגרמו לטסלר לשרוד.
על המחבר
לאחר שהגיע לאמריקה ב־1947, רודולף טסלר עבד בתחומים שונים, כולל חוואות, טקסטיל וביטוח. כיום הוא מפתח עסקי נדל”ן ונדבן, חי בשיקגו עם ילדיו ובני משפחתו.